מערכות יחסים בין מדינות מושפעות בעיקר מאינטרסים משותפים בתחומי הביטחון, הכלכלה ומדיניות החוץ. גם כימיה אישית בין ראשי המדינות ותפיסות עולם משותפות תורמות ליצירת קשרים אמיצים. מעניין לראות, אם כן, כיצד משתנה היחס לישראל על פי דמותו של השליט, דוגמת נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן, למשל, או נשיא ארגנטינה חבייר מיליי.
כשמדובר בשלטון לא דמוקרטי, כמו במדינות ערב, העם נוהג על פי רצונו של המנהיג ועל פי תכתיביו - גם אם הדברים נעשים בניגוד לרצונו של העם. לאורך ההיסטוריה היו מנהיגים שהבינו את התרומה הייחודית של ישראל - הן מבחינה ביטחונית והן בסיוע חקלאי שהוענק להן. במשך שנים רבות סייעה ישראל למדינות מתפתחות בתחום, ובכך רכשה את אמונן. חלק מהסיוע הזה נמשך גם היום. למדינת ישראל יש אינטרס לשמור על יחסים טובים - בעיקר מסיבות ביטחוניות. איחוד האמירויות ובחריין הן דוגמאות טובות למדינות ששינו את יחסן לישראל והחליטו לכונן איתנו יחסים דיפלומטיים מלאים.
הקנאה והשנאה של מנהגי מדינות ערב ליהודים יצרו סכסוכים רבים, ודור שלם חונך על ברכי השנאה, שהגיעה לשיאה בטבח 7 באוקטובר. המפלצתיות שאפיינה את מתקפת חמאס מזכירה את פעולות הנאצים, שבשם "עליונות הגזע הארי" טבחו באכזריות והשמידו שישה מיליון מבני עמנו.
מסע הטרור המזוויע שנעשה בעוטף עזה איחד אותנו והוכיח לבני המוות שאנו נישאר בארצנו לעד, ושום צורר לא יוכל לנו. מדינות כאיראן, קטאר, דרום אפריקה וטורקיה גיבו במשך שנים את הטרור. גם ברזיל - מדינה עוינת לישראל, שהפשע בה משתולל כמו בדרום אפריקה ובמדינות עולם שלישי נוספות - מטיפה לישראל ומגבה את הטרור. נשיאה לולה דה סילבה כינה את ישראל "מדינת טרור העוסקת בג'נוסייד", תוך השוואה לנאצים ולהיטלר.
טוב עשה שר החוץ ישראל כ"ץ, שהזמין את שגריר ברזיל ל"יד ושם", הציג בפניו את ההיסטוריה של העם היהודי, נזף בו - והודיע שנשיא ברזיל הוא "אישיות בלתי רצויה" בישראל - עד אשר יחזור בו מדבריו הנלוזים. דבריו של השר כ"ץ הם דוגמה לדרך שבה צריך לנהוג שר חוץ. מי שינסה לבזות אותנו, יבוזה בעצמו.
הכותב הוא מנכ"ל רדיוס 100FM, קונסול כבוד של נאורו וסגן דיקאן הסגל הקונסולרי