שר הביטחון יואב גלנט הטיל בשבוע שעבר פצצה פוליטית, שנראה שיהיה קשה מאוד לפרק. פצצה שעלולה להוביל לפירוק הממשלה. שר הביטחון הצהיר כי כל הצעת חוק בנושא הגיוס חייבת לקבל את הסכמת כל סיעות הקואליציה, לרבות סיעת המחנה הממלכתי של השר בני גנץ.
הקאמבק של חיים רמון: "שוקל ברצינות" להתמודד בבחירות | פודקאסט מעריב
סינוואר שמע שהנייה נכנע לדרישות ישראל - ואז התחילה הדרמה בחמאס
עמדתו של השר גנץ ידועה. הוא מקדם את "השוויון בנטל", אם בשירות צבאי ואם בשירות אזרחי מקביל. ראש הממשלה בנימין נתניהו ייאלץ כעת לתמרן בין בג"ץ והיועצת המשפטית לממשלה, לבין הסיעות החרדיות וסיעת המחנה הממלכתי. קשה לראות כיצד ראש הממשלה יצליח לפרק את הפצצה שהטיל גלנט ולהוביל מתווה גיוס שיהיה מקובל הן על בג"ץ, הן על הסיעות החרדיות והן על המחנה הממלכתי.
כשקמה המדינה, אחד החוקים הראשונים שחוקקה הכנסת היה "חוק שירות הביטחון", ובו נקבע כי צה"ל שזה עתה קם מוסמך לגייס כל אזרח שיחויב בהתייצבות על פי החלטת הצבא – אך הציבור החרדי לא מיהר לפקוד את שערי בסיסי הקליטה והמיון. היו פה שאלות של אמונה ואידיאולוגיה.
ראש הממשלה הראשון דוד בן־גוריון שאף לקרב אליו את המפלגות החרדיות ולצרפן לקואליציה על חשבון אלה שהעדיף להשאיר מחוצה לה, ואז גם התעוררה שאלת גיוסם של בני הישיבות. מאידך, השירות בצה"ל הפך לאתוס לאומי וסימל את השוויון וכור ההיתוך של מדינת ישראל.
נוכח זאת התקבלה ההחלטה הגורלית של בן־גוריון בדבר פטור מגיוס, שמלווה אותנו עד היום. בזמנו, בימי קום המדינה, היה מדובר במאות ספורות של בני ישיבות, והנושא לא העסיק את החברה הישראלית, אם כי לא מעט התקוממו כבר אז נגד הפטור הזה. אך מה שהיה נכון ב־1948 השתנה בצורה קיצונית בעת הנוכחית, שבה צה"ל זקוק באמת ובתמים לחיילים נוספים לשמירה על הגבולות ולמאבק באויבים הקמים עלינו לכלותנו.
במהלך השנים הלכה והתרחבה הדרישה לגיוס בני ישיבות ולשוויון בנטל. בהתאם, העתירות לבית המשפט העליון החלו לזרום בקצב לא מבוטל, שעיקרן היה כי הפטור הגורף הזה לבני הישיבות אינו חוקתי ופוגע בערך השוויון. כתוצאה מכך קמו ועדות ציבוריות שהציעו פתרונות שונים, שמפעם לפעם אומצו בחקיקה והמשיכו להעניק גיבוי משפטי לפטור הגורף של בני הישיבות.
פלונטר סבוך
בשנת 2002 תוקן חוק שירות הביטחון וכך גם בשנת 2014. אך פעם אחר פעם, כאשר מטרות החוק לא מומשו וההתקדמות בקצב גיוס חרדים לצה"ל לא הייתה משמעותית, פסק בג"ץ כי התיקונים אינם חוקתיים, בהיותם מנוגדים לעקרון השוויון. כיום אנו מצויים בנסיבות אחרות וייחודיות. תוקף החוק פקע לפני מספר חודשים, וכעיקרון, אין כל הסדר חוקי המאפשר פטור מגיוס לבני ישיבות.
הממשלה קיבלה החלטה שלא לאכוף בשלב זה את חובת הגיוס על בני הישיבות, וכנגד החלטה זו הוגשו עתירות לבג"ץ, שטענו שאין בידי הממשלה סמכות לפטור חרדים מגיוס, וכי רק באמצעות חקיקה ניתן להסדיר זאת. בנוסף, נטען כי בהיעדר פטור חוקי מגיוס, הממשלה אינה יכולה להעביר כסף לישיבות.
היועמ"שית גלי בהרב־מיארה סבורה כי ככל שלא יוסדר עד סוף החודש הסדר חוקי, לא ניתן יהיה להמשיך ביישום החלטת הממשלה שלא לאכוף חובת גיוס על החרדים. בנוסף, בעקבות מלחמת חרבות ברזל, ישנו סחף פוליטי משמעותי כנגד המשך מתן פטור מגיוס לבני ישיבות, גם בקרב סיעות הימין.
וכך, בתוך הפלונטר המשפטי הזה, הטיל כאמור השר גלנט את הפצצה שמחייבת את ראש הממשלה נתניהו להגיע להסכמה רחבה על חוק הגיוס החדש. קשה לראות כיצד ניתן בסד הזמנים הדוחק למצוא פתרון פוליטי ומשפטי, ולכן ישנה סבירות לא מבוטלת שמשבר גיוס בני הישיבות יוביל להפלת הממשלה.