בעקבות התקרית הקשה שבה נהרגו למעלה ממאה עזתים, חלקם בגלל דוחק ושלא באשמת צה"ל, בניסיון להגיע למשאיות הסיוע ההומניטרי, נשיא קולומביה גוסטבו פטרו, הידוע בעוינותו לישראל, שחרר שוב אמירה מקוממת ואנטישמית. "זה נקרא רצח עם ומזכיר את השואה", אמר.
כיצד פטרו, העומד בראש מדינה ידועה לשמצה המוכרת כנתיב הברחות הקוקאין הבינלאומי, שהפשע משתולל בה באין מפריע ממש כמו בדרום אפריקה – מעז להשוות אותנו לנאצים? האם זו לא אותה מדינה שגם בה מצאו מקלט הנאצים אחרי מלחמת העולם השנייה?
מאמץ של הרגע האחרון לעסקת חטופים: ראש ה-CIA הגיע בחשאי לקהיר
כך לשכתו של נתניהו חשפה את גנץ לתביעה ולמעצר בבריטניה | דיווח
נשיא טורקיה הרודן רג'פ טאיפ ארדואן, שטובח בכורדים, לא מפסיד שום הזדמנות להשתלח בישראל. אולי כאן המקום להזכיר לארדואן שבחודש הקרוב, ב־24 באפריל, חל יום הזיכרון לשואת העם הארמני, שבמהלכה נטבחו עד שנת 1923 כמיליון וחצי ארמנים בידי הטורקים העות'מאנים.
ארדואן, איש האחים המוסלמים החי בפאר מנקר עיניים כשהכלכלה שלו מידרדרת לשפל, הוא מגדולי האנטישמים בדורנו. הוא מארח בארמונו את אחיו מחמאס, בכירי הנאצים החדשים שאך אתמול ביצעו רצח עם וטבחו ביהודים. כעת האיש מאיים להעמיד לדין את שרי ממשלת ישראל.
תקרת זכוכית
המילה "נאציזם" הפכה למטבע לשון בקרב מנהיגי מדינות לא מעטות. האמירות שלפיהן ישראל טובחת בפלסטינים וההשוואה לגרמניה הנאצית, שבה נספו שישה מיליון מבני עמנו, מדאיגות ומעוררות הרבה שאלות.
כיצד חברו ראשי מדינות כמו טורקיה, בלגיה, דרום אפריקה, ברזיל, קולומביה ועוד למקהלה משותפת של אמירות נוטפות שנאה ורעל כנגד מדינה קטנה הנלחמת מלחמת קיום במרחב עוין השואף להשמידה?
כיצד מדינת היהודים, הדמוקרטיה היחידה באזור, מדינת מופת הידועה בטכנולוגיות המתקדמות שלה, בחקלאות, במדע וברפואה, הפכה לבלתי רצויה בקרב מדינות שרק שלשום היו ידידותיה הטובות?
בשנת 1967 ישראל הקטנה הצליחה בשישה ימים להתגבר על מדינות ערב שאיימו להשמידה וזכתה לאהדה בינלאומית. אז איך ישראל, שהייתה נערצת ומוערכת, הפכה לשק החבטות של העולם דווקא אחרי אסון כל כך נורא שקרה ב־7 באוקטובר, כשטרוריסטים פלסטינים מתועבים רצחו, אנסו ושרפו יהודים?
מדוע העולם שותק לנוכח פשעים נגד האנושות שמבצע ארגון טרור? ומדוע ישראל לא מצליחה לשבור את תקרת הזכוכית של כלי תקשורת מערביים שנוטים להציג את התמונות הקשות מעזה בצורה מעוותת, תוך מתן פרשנות שברוב המקרים נוטה בבירור לכיוון הפלסטינים?
אין ספק שאנשים נוטים להזדהות עם חלשים ומסכנים, והפלסטינים ידעו לאורך השנים להתקרבן וליצור נרטיב שקרי שהצליח לעבוד על העולם. הסכסוך היהודי־פלסטיני לא החל בגלל הקמת המדינה, כפי שנוטים רבים לחשוב. מאורעות תרפ"ט התחוללו בשנת 1929, אז טבחו ערבים ביהודים, רצחו כ־130 ופצעו למעלה מ־300. גם בהמשך, לפני הקמת המדינה, התרחשו אין־ספור תקריות של ערבים נגד יהודים.
הנאיבים בינינו שחושבים שהקמת מדינה פלסטינית תיצור אחווה ותכבה את השנאה הערבית ליהודים, חיים בעולם אוטופי ולא מעשי. מדינות מוסלמיות שרק לפני כמאה שנה היו תושביהן ערב רב של נוודים, יודעות להשתמש בכסף הרב שזורם לקופתן הודות למשאבי הטבע האדירים שהתגלו בהן, כדי לקנות השפעה וכוח. מאות מיליארדי דולרים מושקעים בקניית נכסים במדינות המערב. בתי כלבו, חברות השקעות ונדל"ן הנסחרות בבורסות העולם.
במקביל, הכסף הקטארי והסעודי קונה דירקטוריונים של אוניברסיטאות בארה"ב וממנה את יושבי הראש, שמאפשרים הפצת תעמולה דתית־רדיקלית של שנאה ודה־לגיטימציה של היהודים וישראל, תוך עידוד ההתקרבנות הפלסטינית. בעקבות השליטה הכלכלית נפתח גם תיאבון פוליטי.
בתוך כך, רבים מהמדינות היותר עניות במזה"ת החלו להגר למדינות מערביות שמשוועות לכוח אדם זול. המהגרים, שרבים מהם אפילו לא שולטים בשפת המקום, הקימו להם אזורים מוסלמיים, לרבות בתי עסק שהשפה השלטת שם היא ערבית. אט־אט ההשתלטות של המהגרים הרבים הנמצאים שם כבר שני דורות ויותר וקיבלו אזרחות מקומית, החלה להיות מתורגמת לכוח פוליטי, וכעת השפעתם על הבחירות המקומיות והארציות רבה.
רשתות תקשורת בערבית, שרובן מהוות שופר תעמולתי אנטישמי, מצליחות להנדס את תודעת הדור הצעיר באירופה, בארה"ב ובדרום אמריקה. ערוץ התקשורת הקטארי אל־ג'זירה, הנקלט בכל העולם, מפעיל מכונת שנאה ורעל ואף שופך הון ברשתות החברתיות.
השאלה שכמובן עולה היא: האם ישראל, במשאביה הדלים, יכולה להתמודד עם מכונות הרעל של מדינות עתירות הון? קשה לתת תשובה נחרצת לסוגיה זו. עם זאת, למשרד החוץ הגיע בתחילת השנה שר חדש, בולדוזר, ישראל כ"ץ, הידוע כמי שמסוגל לקדם דברים. המשרד הזה חייב לקבל את החשיבות הראויה לו באמצעות תוספת תקציבית הולמת וקליטת כוח אדם איכותי, הדרוש בין השאר לקידום פעילות ההסברה של ישראל.
מים עמוקים
בשבוע שעבר הסתיים תרגיל רב־לאומי ענק בים ההודי בהשתתפות צבאות ארה"ב, איראן, רוסיה והודו. אמירת ה"Don't" המפורסמת של הנשיא האמריקאי ג'ו ביידן לחיזבאללה ולאיראן לבל יתערבו במלחמה של ישראל מול חמאס, לוותה בנדיבות כספית של 10 מיליארד דולר שארה"ב שחררה לאיראן אחרי 7 באוקטובר.
מצד אחד, ארה"ב שולחת אספקה שוטפת של חימוש למלחמה בעזה ולמלחמה המתקרבת עם השלוחה האיראנית הנוספת – חיזבאללה. מצד שני, הנשיא ביידן מתנהל בצורה שאין לה ממש הסבר הגיוני: הוא מחמש את אוקראינה ומסייע לה במלחמתה בפולש הרוסי (ובכך גם שומר על האינטרסים האמריקאים) ובמקביל משתתף בתרגיל ימי עם רוסיה ואיראן.
בתרגיל הימי לקחו חלק עשרות ספינות מלחמה של הצבאות המשתתפים. ניגודי אינטרסים ופרדוקסים לא מובנים יוצרים משמעות חדשה ללא כל היגיון. אוקסימורון בהתגלמותו. התרגיל המשותף הסתיים ביום חמישי שעבר, כשיומיים לאחר מכן האונייה "רובימאר" הפכה לראשונה ששוקעת בים האדום בעקבות מתקפה חות'ית.
במקביל, מנסה רוסיה לגייס השפעה ושיתופי פעולה עם הודו. רק בינואר השנה הסתיים תרגיל צבאי רחב היקף שבו נטלו חלק ספינות טילים רוסיות ואוניות מלחמה הודיות, המהוות הפגנת כוח של שתי המעצמות. יש לזכור שהודו נמצאת בקשר צבאי מסורתי עם רוסיה, ואילו לארה"ב קשרים צבאיים עם פקיסטן, יריבתה הגדולה של הודו. שתיהן מעצמות גרעיניות. אגב, לאחרונה ערכו כוחות אמריקאיים, יפניים ודרום קוריאניים תרגיל צבאי מול קוריאה הצפונית, בעקבות הצהרות הרודן קים ג'ונג און כנגד שכנתה מדרום.
האם החשש ממלחמת עולם בעקבות המצב הנפיץ באזורנו יוצר מציאות חדשה של הידברות בין המדינות? או שהבחירות המתקרבות בארה"ב משבשות את קבלת ההחלטות בוושינגטון? לעניות דעתי ההסבר היחיד, ההגיוני בסלט הזה שישראל הקטנה לוקחת בו חלק, שלא ברצונה ובטובתה, הוא החשש ממלחמה עולמית.
מה שכן ברור הוא שהודו, שהובילה את התרגיל הימי, הופכת לשחקן עולמי מרכזי ולמתווכת חשובה בניסיון לפרק את מרעום הנפץ של חבית אבק השריפה, ואולי בכך תצליח למנוע מלחמת גוג ומגוג שסופה מי ישורנו.
הכותב הוא מנכ"ל רדיוס 100FM, קונסול כבוד בישראל של נאורו וסגן דיקאן הסגל הקונסולרי