המלחמה מציבה מספר מבחנים שיש לעמוד בהם במקביל. ישראל נכשלת במבחן הלגיטימציה, וכישלון זה עלול לגרום נזקים חמורים וארוכי טווח, וכן לעלות בכישלון במבחן העיקרי – מיטוט שלטון חמאס. לעתים יש להקריב מבחן אחד כדי לעמוד במבחן אחר, אך לא זה המקרה.
מאמריקה הלטינית - לביקור סולידריות בישראל בעיצומה של המלחמה
"עליית מדרגה מצד האמריקנים": סכנה ביחסי ירושלים-וושינגטון?
האתגר המובן מאליו בנושא הלגיטימציה הוא הפגיעה הישירה בבלתי מעורבים. בנושא זה ישראל צודקת, אין לה אלטרנטיבה, והדין הבינלאומי לצדה. ה־7 באוקטובר מצדיק מלחמה שמטרתה מיטוט שלטון חמאס. ומאחר שחמאס הוא זה שבחר במתכוון להיערך מאחורי אזרחיו, הרי שהוא הביא את המלחמה לאזרחיו. לישראל אין ברירה אלא להילחם בחמאס במקומות שבהם ניתן למצוא אותו.
הדין הבינלאומי מתיר לתקוף מטרה אזרחית שנעשה בה שימוש צבאי, לתכלית צבאית, ובמידה פרופורציונית. ישראל מזהירה את האוכלוסייה האזרחית ומספקת צירי פינוי. בכך עומדת ישראל בדרישות הדין הבינלאומי. ככל שנרשמו מקרים חריגים, בניגוד לפקודות הצבא, על רשויות החוק הישראליות לפעול בנושא (וכך גם להימנע מיצירת עילה להליכים משפטיים בינלאומיים).
קשה לדעת מה היחס בין מחבלים לאזרחים הרוגים, אך אפילו אם נקבל את טענת חמאס ל־30 אלף הרוגים (לוחמים ואזרחים) ואת ההערכה הזהירה של צה”ל בדבר 13 אלף לוחמי אויב הרוגים, הרי שיחס ההרוגים בין לוחמי אויב לאזרחים דומה לזה שהשיגו ארצות הברית ובריטניה בלוחמה אורבנית בעשורים האחרונים.
דווקא בשל מטרת המלחמה (השאפתנית אך המוצדקת), והפגיעה הישירה באזרחים (הנרחבת אך המוצדקת), ישראל הייתה חייבת לאמץ קו מתון לפחות בשני תחומים: מסרים וסיוע הומניטרי. אך המסרים של הקואליציה בדבר גירוש, התנחלות, פצצות אטום ונקמה פוגעים בלגיטימציה של ישראל. אין בהם שום יתרון כי ממילא הם לא הופכים לאסטרטגיה או לפקודות צבאיות, אך נזקם עצום.
חמורה יותר היא גרירת הרגליים בנושא ההומניטרי. ישראל הייתה חייבת לאמץ מיומה הראשון של המלחמה מדיניות הומניטרית רחבה, ולספק לעזה, מיוזמתה ובמהירות, יותר סיוע הומניטרי ממה שעזה צריכה. הסיוע ההומניטרי הוא מחולל לגיטימציה עיקרי, השמן בגלגלי המדינאות. הסיוע ההומניטרי היה יכול לשמש לניתוב האוכלוסייה העזתית למרחבים שבהם הם אינם מפריעים לתוכנית המבצעית והיה מונע את ריכוז הפליטים ברפיח. היעדר סיוע הומניטרי כחלק מהתוכנית הכללית הוא שיצר את האתגר הבינלאומי והמבצעי לפעול ברפיח.
דף מסרים מתון וסיוע הומניטרי נדיב לא היו עולים לישראל דבר. אלו אינם דברים המקשים על השגת מטרות המלחמה. להפך. מסרים מתונים וסיוע הומניטרי נרחב היו מייצרים את התנאים למימוש מטרות המלחמה. בן גביר וסמוטריץ’ אינם בוגרים דיים כדי להבין את הדברים, ונתניהו רק מיישר איתם קו. ניהול לא ענייני גרם לכך שמלחמה שנפתחה ברמת הלגיטימציה הגבוהה ביותר התדרדרה למשבר לגיטימציה מהחמורים בתולדות המדינה. מוקדם מכדי להעריך את המחירים שתשלם ישראל בגין המסרים והסוגיה ההומניטרית.
ייתכן שלא תשיג את מטרות המלחמה, או שתשלם מחירים כבדים ביחסיה עם ארצות הברית והמערב, כלכלית ומשפטית. כל זאת, סתם, ללא סיבה רצינית. רק בגלל חולשת נתניהו.
הכותב הוא מחבר הספר “עיצוב מדיניות ישראל כלפי סוריה"