בניגוד לרוב הרבנים, הרב עובדיה יוסף זצ"ל פסק שיהודי אתיופיה הם יהודים. וכך הוא כתב: "והחלטתי כי לפע"ד הפלשים הם יהודים שחייבים להצילם מטמיעה ומהתבוללות ולהחיש עלייתם ארצה, ולחנכם ברוח תורתנו הקדושה ולשתפם בבניין ארצנו הקדושה ושבו בנים לגבולם". אז מה השתנה אצל בנו, הרב הראשי יצחק יוסף, שאומר שאם לא ימלאו אחר דרישות המגזר החרדי אזי הם ירדו מארץ ישראל? אולי הרב עובדיה יוסף הבין משהו שהבן מתקשה לראות - את התמונה הממלכתית. את הכוחות הטמונים ביושבי הארץ הזאת. את הייחודיות של המקום הזה, את המגורים בארץ ישראל ללא כל תנאי.
מפקד האוגדה המובחרת במסר לממשלה: "אתם חייבים להיות ראויים ללוחמים"
מול הרמטכ"ל, ללא ידיעתו: מפקד בצה"ל הודיע על סיום תפקידו | דיווח
הייתי מציע לרב ללמוד מיהודי אתיופיה מהי ציונות. ההורים שלנו החדירו בנו את האמונה שלא משנה באיזה מצב כלכלי או ביטחוני אנו נמצאים באתיופיה ולא משנה אילו קשיים כלכליים, ביטחוניים וחברתיים מצפים לנו בארץ ישראל, אנו הולכים לחיות בירושלים. ידענו והאמנו כי בירושלים גם המתים חיים.
הייתי מציע לאנשים המאיימים לרדת מהארץ ללמוד מדרכי ההתאוששות וההתמודדות של יהודי אתיופיה. כאשר הגענו לישראל חשבנו שבית המקדש עדיין עומד על מכונו ותפארתו ורק בהגיענו ארצה גילינו שחרב. באופן אירוני חורבן בית המקדש של יהודי אתיופיה התרחש עם העלייה לישראל. ואם לא די בכך, מאוחר יותר גילינו שההגמוניה הרבנית בישראל הטילה ספק ביהדותנו וביקשה מאיתנו לעבור גיור לחומרא הכולל הקזת דם ברית ללא ידיעתנו. בנוסף, לאחר שנים שבהן כאזרחים תרמנו דם, התברר כי בנק הדם הורה לא לשמור את הדם ולא להשתמש בו. רמסו את כבודנו.
עשינו הכל כדי להיות שייכים ולהפוך לחלק אורגני ממרקם החיים הישראלי. התגייסנו לשירות קרבי בצה"ל. לא קראנו לאף אחד חוליגן ואנרכיסט. מעולם לא קראנו לממשלה "ממשלת טרור". מעולם לא קראנו לאף אחד "נפולת של נמושות". מעולם לא קראנו לבעלי תפקידים או לחיילי צה"ל "תלכו לעזאזל". לא הטלנו ספק בארצנו, ואף אחד לא איים בפומבי לעזוב את הארץ. לא ביקשנו מעולם להתנקם. בניה ובנותיה של עלייה זאת לא הפסיקו לרגע לחתור במאמצים כבירים, בהפגנות ובשביתות רעב, להיות חלק אורגני מהחברה הישראלית.
אפשר להאשים אותנו שהיינו תמימים, אבל לא משום שהיינו ביישנים ונחמדים. מי שחצה את מדבריות סודן בדרך לישראל איננו חלש. אבל כן הרגשנו לבד במערכה ושאף אחד לא מבין אותנו. הבנו היטב שאין פה מפסיד ומנצח. כולנו אחים, כולנו באותו צד. זה מה שהביא אותנו להיות יותר חכמים מאשר צודקים.
רבים מהחיילים שנלחמים עכשיו בכל החזיתות פועלים בהסתר, ממש כמו הקב"ה במגילת אסתר. הם לא מבקשים תהילה. הם מבקשים מאיתנו דבר אחד: שנשתוק. סייג לחכמה שתיקה.