שוב עולה על סדר היום הפטור הגורף הניתן לחרדים משירות צבאי ושוב מנסים פוליטיקאים חסרי ערכים למצוא דרכים נלוזות לפטור את כל החרדים, בין אם לומדי תורה גאונים הם, בין אם סתם הולכים הם לישיבה ומבטלים זמנם לריק, ובין אם רשומים הם בישיבה פיקטיבית אך עובדים לפרנסתם. ולעומתם, כמות החיילים ההרוגים מאז השבת השחורה רק עולה ועולה והיא כוללת יהודים חילונים, יהודים דתיים לאומיים, דרוזים, נוצרים, מוסלמים ואף ילדיהם של עובדים זרים מהמזרח הרחוק.
נשק לחמולות בעזה? המהלך המפתיע ששוקלת מערכת הביטחון | דיווח
לנטרל את בן גביר וסמוטריץ' במכה: התוכנית הגדולה של ביידן לסיום המלחמה
הגענו לרגע האמת, אומרים לנו אנשי הצבא. ההנחה שצבא קטן וחכם ישמור עלינו היהודים מפני הבאים עלינו לכלותינו התבררה כמשענת קנה רצוץ. לצבא שלנו אין מספיק חיילים קרביים ואין מספיק חיילים הכשירים לשמור בגבולות ומשכך המצב, אנו עדים למחסור חריף בכוח אדם שיגן על האזרחים והאזרחיות מפני הטבח הבא.
מה משמעות הדבר? מה הדילמה בפניה נמצאת האימא החילונית ולא רק היא? ותסלחנה לי האימא הדתייה לאומית והאימא הדרוזית על שאיני מתמקד בהן. הדבר נובע מכך שידיעותיי על עולמן אינן מספיקות על מנת שאשמיע את קולן. את זה אשאיר למי שחי בחברתן.
הדילמה הראשונה נובעת מההבנה הפשוטה שהצעיר החרדי לא יגיע לשמור על האימא החילונית (וגם לא על הדתייה והדרוזית). הוא לא משרת בצבא. נקודה. ומשכך אין בכוונתו להגיע ולהגן על אף אחד, זולת אולי על הקבוצה החרדית שבה הוא חי, וגם זאת במידה שיצטרף לצוותי הגנה מקומיים. במילים אחרות, תדע כל אם השולחת את בנה לצבא כי בעת שהוא שומר על עיר חרדית בעקבות הפקודה שקיבל ממפקדיו, ילדיהם של אלה עליהם הוא שומר לא יבואו לשמור עליה.
מכאן נובעת הדילמה השנייה שהופיעה ביתר שאת בשבת השחורה. הקיבוצניקים ובני עיירות הפיתוח והמושבים שהותקפו באכזריות קראו לעזרה אך לפחות בשעות הראשונות לא היה מי שיבוא לעזרתם זולת מעטים שפעלו באופן עצמאי או שוטרים שהיו בסביבה. בעצם, האימהות שלחו את בניהם ובנותיהם לשמור, בין השאר, על ערים חרדיות ביהודה ושומרון (וזה יכול היה להיות גם בצפון או בנגב), אך עליהן ועל משפחתן לא היה מי שישמור.
בהינתן המחסור בחיילים בצבא, מדוע שאימהות חילוניות תישארנה לא מוגנות בעוד אימהות חרדיות זוכות להגנה מבניהן ומבנותיהן שלהן עצמן? מדוע שהורים חילונים ישלחו את ילדיהם לשמור על ערים חרדיות בידיעה שאין מי שישמור עליהם עצמם? זו דילמה איומה בפניהם יעמדו אף החיילים הצעירים וביתר שאת חיילי וחיילות המילואים: האם לציית לפקודה ולעזוב את ההורים ואת בת או בן הזוג וללכת לשמור על ערים חרדיות או לסרב פקודה ולהישאר סמוך לבתיהם בידיעה שאף חרדי לא יבוא להגן על משפחותיהם במקומם?
והדילמה השלישית והאיומה מכולן. איך תחוש אימא חילונית כאשר תקבל את ההודעה שבנה נהרג כאשר הגן בגופו על עיר או שכונה חרדית? האם היא שלחה את בנה לצבא על מנת לשמור על מי שהאידיאולוגיה שלהם שוללת גיוס לצבא? האם זה הוגן כלפיה שבנה ייהרג עבור מי שאמנם תורתם אומנותם אך רבים מבניה משתמשים בערך יהודי זה על מנת להשתמט מהצבא?
עוד ייקח זמן עד שצעירים חילונים ומילואימניקים יסרבו לשמור ולהגן על ערים ושכונות חרדיות הואיל ותהליכים שינוי בחברה אורכים זמן. אבל, ברגע שהחילונים וחלק מהדתיים הלאומיים יפנימו שהמאבק לגיוס חרדים כשל הם יפנו לתגובות אחרות כלפי ההשתמטות הלא מוסרית של צעירי החברה החרדית מהגנה על מדינתם, קל וחומר על שכונתם ומשפחתם. הדילמות שהזכרתי כאן רק תחודדנה כשזה יקרה.
הכותב הוא פרופ' יזהר אופלטקה, בית הספר לחינוך, אוניברסיטת תל אביב