נושא הר הבית עולה לכותרות בימים אלה, וזוכה לסיקור תקשורתי נרחב בהקשר של חודש הרמדאן, שחל השנה בעיתוי מורכב בצל מלחמת "חרבות ברזל". הדריכות לקראתו היא בשיאה. מסגד אל אקצא, הנמצא במתחם הר הבית ונתפס כמקום השלישי בקדושתו למוסלמים לאחר מכה ומדינה, מהווה סמל דתי ופוליטי עבור כשני מיליארד מוסלמים החיים בעולם, ובייחוד עבור אלה החיים במרחב הפלסטיני והישראלי.
אם כבר עוסקים בענייני דת ומורשת, חשוב להדגיש כי חודש רמדאן נודע בקדושתו במסורת המוסלמית. בחודש זה, המכונה גם "חודש הג'האד", מציינים גם אירועים דתיים, שהחשוב בהם הוא לילת אל-קדר - מועד קדוש במסורת המוסלמית, בו הנביא מוחמד קיבל בו את הגרסה הראשונית של הקוראן.
המיתוסים הדתיים והפוליטיים השזורים בחודש זה והחיבור בין כל האלמנטים האלה למקום קדוש הנמצא בשטח חיכוך, "מגויסים" ביתר שאת בימים אלה על ידי גורמים פוליטיים רבים במרחב הפלסטיני, המוסלמי וגם הישראלי. השנה, בצל מלחמת "חרבות ברזל", מושקעים מאמצים רבים מצדם להוביל מהלכים שתכליתם להלהיט את הרוחות בשטח, לאחד בין הזירות ולהפוך את העימות הנוכחי לעימות בין-דתי ובין-אזורי.
גורמים אלה תולים את יהבם באירועי רמדאן, כמו בעבר, כאשר השנה הם פועלים ביתר שאת על מנת להוביל מהלכים מתריסים הכוללים שימוש יזום באסטרטגיה שניתן לסווגה בשם 'פוליטיקה של התגרות'. אופניה וביטוייה מגוונים בשטח, וגם בפלטפורמות התקשורתיות השונות וברשתות
החברתיות. תכליתה להעלות את הנושא לסדר היום הציבורי, וחשוב מכך - כדי לערער על הסמכות והריבונות הישראלית במקום. באמצעותה נעשה ניסיון מצדם לייצר נרטיב שהמסגד, שהינו תחת ריבונות ישראלית, נמצא בסכנה. הם רותמים את הסנטימנט הדתי לקידום המהלך המתוכנן בקפידה, ומכוונים לשינוי הסטטוס קוו במקום.
להפצת אסטרטגיה זו שותפים רבים. במרחב הפלסטיני, ארגונים אסלאמיים (ולא רק הם), ובראשם חמאס והג'האד האסלאמי, מקדמים אותה באופנים שונים, בין היתר על ידי אימוץ סמלים דתיים. כך נבחר למלחמת חרבות ברזל השם הסימבולי "מבול אל אקצא", כאשר הרמדאן הנוכחי קיבל גם הוא את השם התואם "מבול רמדאן''. כאמור, הטרמינולוגיה מוכוונת ותכליתה לקשור בין האירועים, לאחד את השורות בעולם המוסלמי ולמתג את המלחמה הנוכחית כמלחמת דת בין המוסלמים לבין ישראל והיהודים. משאבים רבים מוקצים לקידומה, בין היתר להפצת קמפיינים ייעודיים רוויי סמלים דתיים ומסרים מתריסים, המוכוונים ל 'מערכה' על עיצוב התודעה ב'זירת' הרשתות החברתיות. קמפיינים אלה פונים לקהלי יעד שונים במרחב הפלסטיני, בעולם המוסלמי, בקרב ערביי ישראל וגם במדינות במערב. המסרים המוצגים בהם מותאמים לקהלי יעד אלה.
כידוע, גם בעבר חמאס ניצל כל הזדמנות למתג את עצמו כ"מגן אל-אקצא", והוביל מהלכים מתריסים שתכליתם הייתה לקשור בין הזירות השונות. כך היה גם סביב האירועים שהובילו בפועל למבצע 'שומר חומות" בשנת 2021 שתוצאותיו והשלכותיו ידועות.
במרחב הישראלי, את "אסטרטגיית ההתגרות" במקום מובילים בעיקר הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית וראשיו. מסגד אל-אקצא הוא "פרויקט הדגל" של ראש הפלג, שיח' ראאד צלאח, המכונה גם שיח' אל-אקצא. משאבים רבים הוקצו במוסדות המזוהים עם התנועה לקידומה, בין היתר, במסגרת מוסד אל-אקצא לשיקום ההקדשים האסלאמיים, שהוצא מחוץ לחוק בשנת 2015. כמו כן, נערכה גם עצרת פוליטית שנתית על-ידם שהוקדשה לנושא בין השנים 2015-1996, בשם המתריס "אל-אקצא בסכנה". גם בימים אלה, על אף הוצאת הפלג הצפוני מחוץ לחוק בשנת 2015, ממשיך צלאח, החבר כיום בוועדת המעקב של ערביי ישראל, להפיץ קו מתריס בנושא. כך, בסרטון שהופץ באתר מוואטיני 48 לקראת חודש רמדאן הנוכחי, הוא קרא לציבור המוסלמי להגיע למסגד, והדגיש בדבריו את חשיבות חיזוק הקשר למקום.
אסטרטגיית ההתגרות מ'בית היוצר' של התנועה האסלאמית באל-אקצא באה לידי ביטוי גם בפעילות המוראביטון והמוראבטאת (הכינוי האסלאמי לקבוצת מאמינים המשמשים כ"מגני המסגד"). נוכחותם והתנהלותם המתריסה במקום תועדה בשיטתיות על ידם. היא אמנם נאסרה
על-פי חוק בשנת 2015, אולם מחאות ההתרסה של נשות המוראביטאת, שהחלו מאז שנת 2000 עם פרוץ האיניתפאדה השנייה, המשיכו וצברו תאוצה גם במהלך השנים 2021-2016. מחאות אלה הובילו לעימותים עם כוחות הביטחון, וסרטונים מגמתיים הופצו על-ידי המפגינות ברשתות החברתיות. אלה גרמו לא אחת למבוכה וזכו להד תקשורתי נרחב ברחבי העולם הערבי והמוסלמי.
להבדיל, לא ניתן להתעלם גם ממהלכים מתריסים של גורמים פוליטיים המזוהים עם הימין בישראל, אשר ביקשו בין היתר להגביל את עליית ערביי ישראל למסגד אל-אקצא בחודש רמדאן הנוכחי. עושה רושם שהמהלך לא חף משיקולי רווח פוליטי. כידוע, המהלך נבלם על הסף בהמלצת
מערכת הביטחון וראשיה, המובילים מדיניות שקולה ואחראית בנושא.
על-פי המלצתם שהתקבלה, יש להתיר חופש פולחן במקום בהתחשב לשיקולי ביטחון ובטיחות, ובאמצעות מניעת הכניסה לאל-אקצא של גורמי טרור וגורמים מסיתים מוכרים. מדיניות שקולה זו, הכוללת היערכות מערכתית ראויה לקראתה תוך דיאלוג מקדים עם ראשי הציבור הערבי ותיאום עם הירדנים והווקף, מוכיחה את עצמה.
השבועיים הראשונים של רמדאן עברו עד כה בשקט מתוח, אולם עדיין מועדים רגישים לפנינו, ויש להיערך לכל תרחישי ההסלמה במקום. ראוי שכל החלטה שתידרש בנושא תתקבל על- ידי ראשי מערכת הביטחון וקבינט המלחמה המצומצם, שמבינים את גודל השעה, שכן כל עימות במקום בעת זו עלול להוביל להסלמה אזורית ואף לעימות דתי. תרחיש שכזה איננו נטול אחיזה במציאות.
הכותבת היא חוקרת תנועות אסלאמיות במרחב הישראלי והפלסטיני, ראשת הפרויקט לאנטישמיות במרחב המוסלמי, מרכז דיין ללימודי המזרח התיכון, אוניברסיטת תל-אביב.