הביטוי המוחשי ביותר לתרעומת הגוברת במפלגה הדמוקרטית על מדיניותו של ביידן השתקפה בהצבעות המחאה שהתקיימו בבחירות המוקדמות במפלגה הדמוקרטית, בהן מצביעים רבים הצביעו "שאינם מחויבים" לתמוך בביידן בבחירות לנשיאות. הדברים אף עולים בקנה אחד עם סקרים שונים שנערכו לאחרונה בארה"ב המצביעים על ירידה בתמיכה בישראל, בעיקר בקרב צעירים. כך למשל, בסקר שפרסם מכון הסקרים גאלופ בתחילת מרס, עלה כי חלה ירידה של 10% בדעה החיובית על ישראל (58% לעומת 68% בסקר הקודם).
למול הקשרים הביטחוניים, הצבאיים והמודיעיניים העמוקים בין המדינות, בולטת כאמור, מורת הרוח הגוברת בממשל ממדיניות נתניהו, שבאה לידי ביטוי בהחלטה להימנע מהטלת וטו על ההחלטה במועצת הביטחון שקראה להפסקת אש. זאת, לצד האזהרות החריפות הנשמעות מצד בכירי הממשל באשר להשלכות ההומניטאריות של מבצע ברפיח באם לא יינתן מענה ל-1.4 מיליון עזתים השוהים במרחב.
דוברי הממשל אמנם הבהירו כי לא חל שינוי במדיניות וכי כל הפסקת אש צריכה להיות משולבת בשחרור כל החטופים, ברם אופן ההצבעה ויתרה מזאת התגובה של ראש הממשלה נתניהו שביטל את שיגור המשלחת המדינית לוושינגטון, המחישו את עומק המשבר. לכך עלולות להיות הקרנות שליליות רחבות על התמיכה בישראל מצד מדינות אחרות בזירה הבינלאומית, שחלקן כבר הודיעו על כוונתן לבצע בחינה של הקשרים הביטחוניים עם ישראל, כמו גם על העידוד והביטחון העצמי שגורמי הציר הרדיקאלי עלולים לשאוב מהעמקת המשבר בין ביידן לנתניהו.
הנשיא ביידן מנסה לתמרן בין הפעלת לחצים אפקטיביים על ראש הממשלה נתניהו בתקווה שאלו יובילו אותו לגבש אסטרטגיה ומדיניות ברורות וישימות, בייחוד בכל הקשור לסוגיות ההומניטאריות (כולל מבצע ברפיח) ול"יום שאחרי". זאת, למול מחויבותו העמוקה לביטחונה של ישראל ורצונו להימנע מצעדים העלולים לפגוע בכושר הלחימה של צה"ל וביכולת של ישראל לממש את מטרות המלחמה, ובראשן מיטוט שלטון החמאס והחזרת החטופים והחטופות – מטרות להן הממשל שותף באופן מלא.
דומה כי בראיית הממשל, המלחמה מתקרבת לצומת הכרעה בין גיבוש עסקה להסלמה אפשרית לאחר הרמדאן. לכן מצד אחד הוא צפוי להגביר את הלחצים על נתניהו, בייחוד בכל הקשור להעברת סיוע הומניטארי ולקידום מבצע ברפיח ללא מתן מענה מספק בראייתו לאוכלוסייה במרחב. אך, בה בעת, נראה כי הוא יעדיף להימנע מצעדים העלולים לפגוע בצה"ל, בין היתר, מתוך חשש כי הדבר עלול דווקא להקשיח את עמדות חמאס וחיזבאללה, ולהקשות על האפשרות לגיבוש הבנות שיובילו להפסקת אש ממושכת בדרום ובצפון.
בכל מקרה, ברור לחלוטין כי התמיכה הרב-ממדית מצד ארה"ב בממד המדיני, במישור הביטחוני ובתחום הכלכלי הינם עמוד תווך מרכזי ביכולת של ישראל לממש את מטרות המלחמה מול חמאס ולשנות את המציאות הביטחונית בצפון, שתאפשר את החזרת עשרות אלפי המפונים לבתיהם. יתרה מכך, כיפת הפלדה האמריקנית הינה חיונית בגיבוש תוכנית אסטרטגית להתמודדות עם האיום המתעצם מצידה של איראן, שמיצבה עצמה כמדינת סף גרעינית.
נוכח זאת, מוטלת על ראש הממשלה נתניהו לפעול באופן מיידי לשיכוך המתיחות עם ממשל ביידן, ובוודאי להימנע מהמשך העימות המתוקשר, שפוגע באינטרסים אסטרטגיים חיוניים של מדינת ישראל. דומה כי ככל שהמשבר בין ביידן לנתניהו מתעצם, הדלת לשינוי כיוון עלולה להיסגר. אין לישראל את הלוקסוס להימורים ואין שום חלופה אחרת, וחובה על ראש הממשלה לשמר את המשענת האמריקנית ואת הברית האסטרטגית, אחרת זו עלולה להיות בכיה לדורות.
התרעות פיקוד העורף