עד ה־7 באוקטובר אימצה מדיניות ישראל כלפי הטרור הפלסטיני את האופציה הדיפלומטית של מחלקת המדינה, באשליה ששיקולי רמת חיים יגברו על חזון פנאטי. ישראל העדיפה מציאות חלופית של משא ומתן עם האויב, הכלת טרור, הפסקות אש, הגנה ותגובה על פני המתבקש ממציאות המזרח התיכון: מלחמה שיטתית באויב, מתקפה ומלחמת מנע. אימוץ הלך הרוח של מחלקת המדינה אפשר לחמאס לשדרג את יכולותיו באופן דרמטי עד ה־7 באוקטובר ולמוטט את כוח ותדמית ההרתעה הישראליים במזרח התיכון, הרואה בכוח ובתדמית ההרתעה את המרכיב המרכזי של הביטחון הלאומי.
מאז ה־7 באוקטובר ישראל מתמקדת בניסיון לשקם את כוח ותדמית ההרתעה, המחייבים את חיסול - ולא רק כתישת - התשתית הצבאית והמדינית של חמאס. הישרדות חמאס (כפי שתובעת מחלקת המדינה) תתפרש במזרח התיכון כניצחון חמאס, ככישלון ישראלי לשקם את כוח ההרתעה, וכתמריץ למתקפות של איראן, חמאס, חיזבאללה, אינתיפאדה שלישית, וגורמי טרור בגליל ובנגב. הישרדות חמאס תהווה גם מקור השראה להגברת הטרור האסלאמי נגד כל המדינות הערביות המתונות ונגד ארצות הברית ברחבי העולם ועל אדמת ארצות הברית, כפי שמזהיר ראש ה־FBI.
אי־שיקום ההרתעה ירחיק את יורש העצר הסעודי מכוונתו להרחיב את שיתופי הפעולה הביטחוניים והאזרחיים עם ישראל, כיוון שהתקרבותו לישראל התבססה על הערכה עמוקה לכוח ההרתעה הישראלי מול אויבים משותפים – איראן ו"האחים המוסלמים".
הביטחון הלאומי מחייב להימנע משגיאות גורליות ולהיצמד למציאות המזרח־תיכונית המתסכלת, ההפכפכה והמדממת, ולא למציאות חלופית נוחה וצפויה של דו־קיום בשלום.
התרעות פיקוד העורף