לימים, כשיסכמו את מלחמת “חרבות ברזל” ותוצאותיה, אין ספק שאחד הסעיפים הבולטים במסכת המסקנות יהיה סעיף שידבר על התגברות השנאה והאנטישמיות כלפי מדינת ישראל והעם היהודי כתוצאה ממנה. האנטישמיות והשנאה אינן חדשות לנו. הן עוברות כחוט השני בתולדות העם היהודי מאז “ברית בן הבתרים” כשאלוהים הבטיח לאברהם: “לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים, עד הנהר הגדול נהר פרת”.
צעירים יהודים בוחרים להגיע לארץ דווקא עכשיו: "האנטישמיות מעולם לא הייתה נפוצה יותר"
מחקר חדש: יהודים אמריקאים שחוו אנטישמיות תורמים פי עשרה
בימים אלה של שנאה למדינת ישראל וליהודים באשר הם על פני הגלובוס בהשפעת המלחמה הנוכחית, לקראת יום העצמאות ה־76 למדינת ישראל, במצב שביטחוננו בארץ הזו מתערער, חשוב לעצור לרגע הכל, לחשוב בשיקול דעת, ולהתעמת עם שאלות שאנו שואלים את עצמנו כבר אלפיים שנה ללא מענה: מדוע שונאים אותנו כל כך? איך עם כזה חכם, שהביא לעולם את מיטב המוחות כמעט בכל התחומים, לא מצליח לנצח את השנאה הזו?
על שנאת עם ישראל וחוסר האמון בעמנו לאורך ההיסטוריה למדנו מהמקורות שלנו, ואין כמו ערב חג הפסח להיזכר בתקופה שעם ישראל היה עם של עבדים במצרים תחת שלטון פרעה שלא אהב את היהודים ולא האמין בהם, כפי שזה בא לביטוי בספר שמות כשאמר ליועציו: “הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו ונלחם בנו ועלה מן הארץ”. במילים פשוטות: אסור להאמין ביהודים וצריך להתייחס אליהם כאל אויבים.
ראינו את התופעה הזו גם בימי המלך אחשוורוש, כפי שמתואר במגילת אסתר שהמן אמר למלך אחשוורוש: “ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים בכל מדינות מלכותך ודתיהם שונות מכל עם ואת דתי המלך אינם עושים”. כנראה שמעובדה זו הסיק בזמנו יהודה לייב פינסקר, מראשי תנועת “חובבי ציון” ומאבות הציונות, כי האנטישמיות היא תוצאה של היעדר קיום מדיני ליהודים ואם תהיה ליהודים מדינה האנטישמיות תיעלם.
העובדות מוכיחות שגם תקומתה של מדינה יהודית, עצמאית ודמוקרטית לא נתנה מענה לשנאה ולאנטישמיות. לאורך הדורות מצאנו תמיד סיבות מקילות כביכול לשנאה הזו, כמו אחרי רצח ישו והתפשטות הנצרות כשהכנסיות ומפיצי הנצרות עשו זאת על גב היהודים. בתקופה המודרנית יותר היה הרקע לאנטישמיות כלכלי, כשנאמר על ידי המצדיקים שהעובדה שיהודים יודעים להתעשר ולהצליח בכל מקום ובכל המצבים מעוררת קנאה שיצרה שנאה.
בסקר בנושא האנטישמיות שנערך לפני כעשור ברחבי העולם הסתבר שאחד מכל ארבעה מבוגרים הוא בעל דעות אנטישמיות ללא שום סיבה הגיונית מבוססת, כשהטענה המרכזית הייתה ש”היהודים אשמים ברוב המלחמות והסכסוכים בעולם”.
לנוכח כל אלה, היום, יותר מתמיד, חובה על ישראל להתייחס לנושא הזה ברצינות ובכובד ראש הרבה יותר רציני ומעשי, תוך גיוס מיטב המוחות והמשאבים כדי להתמודד עם התופעה ועל מנת לעצור אותה אחת ולתמיד באופן משמעותי, עם מענה לעצמנו מה אנו יכולים לעשות כדי למנוע את התופעות הללו שמלוות אותנו דורות, שהרי הזמן לא פועל לטובתנו.