סז'ורנה ציין כי "חייבים להיות מנופים של השפעה ויש רבים כאלה, שמגיעים אפילו לכדי סנקציות, כדי לאפשר לסיוע ההומניטרי לחצות את המעברים". הוא הזכיר בהקשר זה כי "צרפת היא אחת המדינות הראשונות שהציעו שהאיחוד האירופי יטיל סנקציות על מתנחלים ישראלים המבצעים מעשי אלימות, והטילה אותן בפועל בעצמה. נמשיך במידת הצורך עד שנוכל להביא סיוע הומניטרי". אבל בחלק אחר של דבריו, שלא צוטט בארץ, הוא דווקא פסל את ההכרה בשלב זה במדינה פלסטינית, בניגוד לאיומי מדינות כמו ספרד או אירלנד, עד שתהיה בה "תועלת", במסגרת תהליך שלום ישראלי־פלסטיני.
הם אמרו ש"יש להפסיק את האש בעזה עכשיו. האלימות, הטרור והמלחמה אינם יכולים להביא שלום למזרח התיכון", לדבריהם. "פתרון שתי המדינות הוא הדרך היחידה להבטחת שלום וביטחון. יש ליישם את החלטת מועצת הביטחון לגבי הפסקת האש בעזה ולשחרר את כל החטופים מיידית. תקיפה ברפיח תביא רק לעוד הרג ותאיים בהסלמה אזורית".
ההצהרה, גם ברטוריקה מול ישראל, מרחיקה לכת יותר מהעמדות הרשמיות של ארה"ב, גם אם אלה נשחקות לאחרונה. הטקסט מותח קו שווה בין ישראל לפלסטינים בכל הקשור בסבל ובאחריות לסבלו של האחר. ה"יתרון" של אירועי 7 באוקטובר נשחק גם הוא. חייו של צד אחד אינם שווים יותר מאלה של הצד האחר, אומרים המנהיגים. נושא הסיוע ההומניטרי הוא אמצעי להחרפת ההתבטאויות כלפי ישראל. הפצצת שיירת הסיוע מחקה את חובת האיפוק וקירבה את הסגנון לזה של העולם הערבי, גם אם צרפת ממשיכה לסרב להאשים את ישראל ברצח עם.
מול מדיניותה ומעמדה של ארה"ב באזור, שלא ויתרה על מזרח תיכון חדש - אם לא בהנהגתה, לפחות בהשפעתה - מחפשת צרפת את מנופי ההשפעה שלה כדי לחזור לתמונה, בחברת המדינות הערביות המתונות, הראשונות שקשרו קשרים עם ישראל, ושנמצאות עכשיו במצב מביך בינה לבין העולם הערבי והמוסלמי הזועם. כיוון שישראל חושפת את עצמה יותר ויותר ללחצים הבינלאומיים, אין לצרפת סיבה שלא לקחת בהם את חלקה.
התרעות פיקוד העורף