הצהרותיו של שר החוץ הצרפתי סטפן סז'ורנה עוררו אתמול (שלישי) התרגשות מסוימת בישראל, ויש שראו בהן הוכחה ל"עוד בגידה של צרפת" ומהפך בעמדתה כלפי הסכסוך באזורנו. הקצף יצא על ההתבטאות שהשאירה פתוחה את האופציה של סנקציות אירופיות או צרפתיות על ישראל, בגלל המכשולים בסיוע ההומניטרי.
לאחר סיכול ההצעה באו"ם: צרפת מגבירה את הלחץ על ישראל
נשיא צרפת מקרון למעריב: "קשה לי לאחרונה לשוחח עם נתניהו"
סז'ורנה ציין כי "חייבים להיות מנופים של השפעה ויש רבים כאלה, שמגיעים אפילו לכדי סנקציות, כדי לאפשר לסיוע ההומניטרי לחצות את המעברים". הוא הזכיר בהקשר זה כי "צרפת היא אחת המדינות הראשונות שהציעו שהאיחוד האירופי יטיל סנקציות על מתנחלים ישראלים המבצעים מעשי אלימות, והטילה אותן בפועל בעצמה. נמשיך במידת הצורך עד שנוכל להביא סיוע הומניטרי". אבל בחלק אחר של דבריו, שלא צוטט בארץ, הוא דווקא פסל את ההכרה בשלב זה במדינה פלסטינית, בניגוד לאיומי מדינות כמו ספרד או אירלנד, עד שתהיה בה "תועלת", במסגרת תהליך שלום ישראלי־פלסטיני.
סז'ורנה, פוליטיקאי משופשף, אבל חסר ניסיון בזירה הבינלאומית, בן זוגו לשעבר של ראש הממשלה גבריאל אטאל, נחשב דווקא לעוגן פרו־ישראלי בסביבת ה"קיי ד'אורסיי", שמעדיפה באורח מסורתי את הפוליטיקה הפרו־ערבית של צרפת. דבריו מהווים, אפוא, צעדי גישוש - עד היכן ניתן להתקדם ברטוריקה ובמעשה בלי לאבד את הידידות המוצהרת עם ישראל, תוך מבט כפול או פזילה לפוליטיקה הישראלית ולהלך הרוחות בעולם הערבי.
דבריו הצטרפו להצהרה שפרסמו נשיא צרפת עמנואל מקרון, עבדאללה מלך ירדן ונשיא מצרים א־סיסי בעיתונים מרכזיים בארצותיהם וב"וושינגטון פוסט", כדי להדגיש את עמדתם ומעמדם האלטרנטיבי מול ארה"ב. המאמר כולו נועד להוביל למסקנה העוסקת בהצעת ההחלטה שהגישה צרפת לעיונן של חברות מועצת הביטחון, שהחידוש העיקרי בה הוא הקשר בין סיום הסכסוך לפתיחת תהליך מדיני הכולל הכרה במדינה פלסטינית.
הם אמרו ש"יש להפסיק את האש בעזה עכשיו. האלימות, הטרור והמלחמה אינם יכולים להביא שלום למזרח התיכון", לדבריהם. "פתרון שתי המדינות הוא הדרך היחידה להבטחת שלום וביטחון. יש ליישם את החלטת מועצת הביטחון לגבי הפסקת האש בעזה ולשחרר את כל החטופים מיידית. תקיפה ברפיח תביא רק לעוד הרג ותאיים בהסלמה אזורית".
ההצהרה, גם ברטוריקה מול ישראל, מרחיקה לכת יותר מהעמדות הרשמיות של ארה"ב, גם אם אלה נשחקות לאחרונה. הטקסט מותח קו שווה בין ישראל לפלסטינים בכל הקשור בסבל ובאחריות לסבלו של האחר. ה"יתרון" של אירועי 7 באוקטובר נשחק גם הוא. חייו של צד אחד אינם שווים יותר מאלה של הצד האחר, אומרים המנהיגים. נושא הסיוע ההומניטרי הוא אמצעי להחרפת ההתבטאויות כלפי ישראל. הפצצת שיירת הסיוע מחקה את חובת האיפוק וקירבה את הסגנון לזה של העולם הערבי, גם אם צרפת ממשיכה לסרב להאשים את ישראל ברצח עם.
מול מדיניותה ומעמדה של ארה"ב באזור, שלא ויתרה על מזרח תיכון חדש - אם לא בהנהגתה, לפחות בהשפעתה - מחפשת צרפת את מנופי ההשפעה שלה כדי לחזור לתמונה, בחברת המדינות הערביות המתונות, הראשונות שקשרו קשרים עם ישראל, ושנמצאות עכשיו במצב מביך בינה לבין העולם הערבי והמוסלמי הזועם. כיוון שישראל חושפת את עצמה יותר ויותר ללחצים הבינלאומיים, אין לצרפת סיבה שלא לקחת בהם את חלקה.