חצי שנה לאחר טבח ה־7 באוקטובר ושוב ריח החמיצות המוכר עולה באוויר. חשבנו שהפעם זה יהיה שונה, שהפעם ישראל תכריע את הטרור הפלסטיני הרצחני, אבל למרבה האכזבה זה שוב קרה. חמאס חוזר לח'אן יונס, חמאס חוגג בצפון הרצועה ובעזה, ונתניהו עדיין מנופף בדגל המהוה והמרופט של כניסה לרפיח. לא ניצחון, לא ניצחון מוחלט ואפילו לא תמונת ניצחון.
"הלכת רחוק מאוד": מגיש בכיר בחדשות 12 בהתבטאות שנויה במחלוקת | צפו
בהלה העוטף: תושבי המקום הבחינו ברחפנים שמגיעים לעבר היישוב | צפו
אחרי תמרון צבאי מוצלח ומרשים של צה”ל ותמרון מדיני כושל להחריד של נתניהו, ישראל נסוגה מעזה עם זנב מקופל בין הרגליים. בלי הישגים, בלי ביטחון, בלי אופק, בלי שיקום ההרתעה והכי חשוב בלי השבת החטופים. האם נפילתם של חיילינו הייתה לשווא? הרי אותם גיבורים נכנסו לעזה בידיעה שהמטרה היא מלחמת שמד בחמאס ולא עוד מבצע מקרטע. במקום בליץ צבאי ומדיני נחוש, קיבלנו מבול של שקרים ואוויר חם, הססנות, תבוסתנות, מריחה ואינטרסים פוליטיים בזויים. כישלון מוחלט בהחלט שרק מזמין את המתקפה הבאה.
נראה כי בכל אשר נפנה בעת הזו ניתקל רק במפח נפש, במועקה, בחרדה, כישלון רודף כישלון. זה חצי שנה שאנחנו מביטים במראה שחורה שהופכת את הבטן ואין אור בקצה, אין מושיע. זה החל עוד לפני המלחמה, בניסיון ההפיכה המשטרית שקרע את העם לגזרים, השיסוי, הפילוג וההסתה הגיעו לממדים מפלצתיים ואף פגעו בכושר ההרתעה של ישראל. קו ישר אחד עובר בין התועבה המשפטית ובין טבח ה־7 באוקטובר.
זה נמשך במחדל שתפס אותנו לא מוכנים ואחר כך גם בשיתוק שאחז בצה”ל ובממשלה עד שהגיעו לחלץ את ניצולי הטבח. גם ניהול המלחמה עצמו היה כושל, ולצד ההישגים המופלאים של צה”ל, היה מי שביקש בדרג המדיני למרוח את המלחמה והוא עדיין מורח אותה.
בניגוד לתפיסת הביטחון של ישראל שעליה לנהל מלחמות קצרות ועצימות, עברה כבר חצי שנה וטרם הכרענו את חמאס. ההיבט המדיני נוהל בהפקרות ומתוך שיקולים פוליטיים צרים. כך גם תקיעת האצבע בעין של ארצות הברית שנועדה לשרת את הבייס אך פגעה קשות במדינה.
היחסים העכורים עם המעצמה הגדולה בעולם, הבידוד הבינלאומי שלא היה כמותו, המפונים מהדרום ומהצפון שעדיין לא שבו לבתיהם, הסירוב להציג אסטרטגיה ליום שאחרי, גרירת הרגליים בעניין הסיוע ההומניטרי, כל אלה המיטו עלינו חרפה והפסד. לא הייתה ממשלה רעה כזו בכל תולדותיה של ישראל, לא הייתה ממשלה כזו שבתקופתה הביטחון הידרדר לתהומות והקרע בעם הגיע לשיאים מדאיגים.
לישראל מגיעה הנהגה אחרת, חדשה. הנהגה שתחזיר את הביטחון, תשיב את ההרתעה ותבריא את העם. הנהגה שתוציא אותה מהמרה השחורה שבה שקעה, ותשיב אותה לימיה היפים.
קשה להאמין שחצי שנה לאחר האסון הגדול ביותר שאירע מאז קום המדינה ודבר לא השתנה. למרבה הצער, הבושה כבר מתה מזמן וכך גם המצפון, שאילולא כן האחראי הראשי היה מגלה אחריות ומתפטר, אך במקום זה הוא ממשיך לשקר ולתעתע בעמו שלו. דמוקרטיה בריאה נשענת על בחירת העם את נציגיו תוך הקפדה יתרה על חירויות הפרט, אך היא אינה יכולה להישאר אדישה לנוכח האסון התנ”כי המתמשך הזה. אי אפשר לעבור לסדר היום מבלי לשוב אל העם ולקבל את אמון הציבור כבר כעת.