חשבנו שזה יירגע. חשבנו שמיד לאחר המאמץ הצבאי בעצימות גבוהה ייכנס צה"ל, בהיעדרו של גורם אחר, למאמץ אזרחי שמכוון אף הוא למיטוט חמאס ברצועה – שהרי יכולותיו הצבאיות של חמאס הן רק מרכיב אחד בשליטתו של הארגון על רצועת עזה.
בזמן ששהו ברכב: שלושה מילדיו של הנייה חוסלו בתקיפה ישראלית בעזה
ארה״ב חוששת: מתקפת טילים על ישראל ע״י איראן בטווח המיידי
המערכה הצבאית בדרג הטקטי נוהלה עד כה במקצועיות רבה ולה הישגים רבים תוך שמירה על מספר אבדות נמוך יחסית ובמינימום פגיעה באוכלוסייה אזרחית (ועל כך יעידו המספרים במאמר חשוב של פרופ' גבי סיבוני ושל פרופ' קובי מיכאל). ההישגים הם בהתאם - המערכת הצבאית של חמאס הכוללת את גדודיו וחטיבותיו הושמדה כמעט לחלוטין (למעט ברפיח ובמחנות המרכז).
אז איך זה שהמלחמה עודנה נמשכת וסינוואר ויתר הבכירים לא יצאו כשידיהם על ראשם ודגל לבן בידם? איך זה שחמאס גורר זמן במגעים לעסקת חטופים שנייה? התשובה פשוטה: לא היכולות הצבאיות הן אלו שמעניינות את חמאס. שלטונו וריבונותו הם אלו החשובים לו, וניכר מאמץ רב מצידו לשמרם.
בעוד ישראל מתמרנת ונלחמת, חמאס השתלט על מרבית הסיוע ההומניטארי הנכס לרצועה במטרה למכור אותו (ולגזור עמלה שמנה) ובמקביל להמחיש לאוכלוסייה כי הוא עדיין הריבון בשטח.
במהלך החודש האחרון ניסו כוחות הרשות הפלסטינית, בפיקודו של מאג'ד פארג' ראש מנגנון המודיעין הפלסטיני, להיכנס לרצועה, באישור ובתיאום עם ישראל, במטרה להכין את הקרקע ליום שאחרי ולנהל את חיי תושבי הרצועה כמו גם לחלק את הסיוע ההומניטארי. מאמצים נהדפו על ידי חמאס, וגררו להפגנות נגדם ברבת עמון שאורגנו אף הן על ידי ארגון הטרור.
כך קורה, שחמאס, הלכה למעשה, ניסה להקים מרכז שלטוני-צבאי חדש בצפון הרצועה בביה"ח שיפא (ניסיון שנבלם ע"י צה"ל). כך קורה, שאחת הדרישות הקשוחות המרכזיות של חמאס במו"מ לעסקת חטופים שנייה היא דווקא חזרתם של כ-150 אלף עזתים לצפון הרצועה (מהלך שישלים את היקף האזרחים הנמצאים שם לשיעור דומה לזה שהיה לפני המלחמה).
כך קורה, שצה"ל עצמו פירסם אתמול כי מתוך 741 משאיות סיוע הומניטארי שנבדקו על ידי צה"ל ונכנסו לרצועה, רק 267 משאיות (כשליש) מצאו עצמן נפרקות על ידי סוכנויות האו"ם ברצועה. ומכך משתמע, כי על שני שליש מתוכן השתלט חמאס. כך קורה, שהבוקר כבר ניתן היה לראות תמונה אחת או שתיים של צינורות ביוב ומים חדשים בצידי הדרכים בחאן יונס במטרה לשקם חלק מהתשתיות שנהרסו בעת פעילות צה"ל. מי המשקם? חמאס כמובן.
הלכה למעשה, צה"ל כבר מודה בפה כמעט מלא - בהיעדר גורם אחר הוא ממשיך לשתף פעולה עם אונר'"א, והארגון הזה מוסיף להיות הכתובת לכל סיוע הומניטארי שעליו לא משתלט חמאס.
ומה קיבלנו דה פקטו? צה"ל סופר מטרות צבאיות ועסוק בפירוק והשמדה של חטיבות, גדודים, פעילים מפקדים ומצבורי אמל"ח למול חמאס שסופר אספקה במחסנים ואת היכולת של הוועדות האזרחיות שלו להוסיף ולהיות בקשר עם תושבי הרצועה תוך מניעה מכל גורם זר שאינו חמאס ליטול סמכויות אלו מידיו.
חוסר ההלימה מורגש היטב, ומסוכן מאוד להמשך המלחמה וליום שאחרי. חמאס כנראה הבין מזמן כי מרכיב הריבונות והשליטה באוכלוסייה הוא שיבטיח את ניצחונו במערכה ולא יכולותיו הצבאיות. את היכולות הצבאיות יחליפו בשנים הקרובות ערבויות ואולי אף נוכחות של גורמים בינלאומיים.
למרבה הצער, נראה שצה"ל וישראל טרם הבינו זאת, ותוכנית אסטרטגית-אופרטיבית ישראלית לפגיעה בעלת משמעות מדינית ביסודות הריבונות החמאסית ובנגישותו לאוכלוסייה לא גובשה, גם בחלוף חצי שנה מפרוץ המלחמה. אם בשלב הזה של הלחימה, השעה צה"ל את הלחץ הצבאי והסיג את כוחותיו מהרצועה ולו באופן זמני, בהיעדר "בעל בית" חדש ברצועה, חמאס ישתלט על הסיוע ההומניטארי שנכנס בשיטפון לרצועה בשל הלחץ הבינ"ל.
עד כה היסס צה"ל לקחת אחריות זמנית על החלק האזרחי ברצועה בשל המשאבים הנדרשים לכך (לדבריו) ובשל דעת הקהל הבינלאומית השלילית שתיווצר. לימים גילינו כי המצב הפוך, דווקא בגלל שצה"ל בחר לטמון את ראשו בחול ולהימנע בכל דרך מטיפול באוכלוסייה, ולו הקל ביותר בדמות חלוקת הסיוע ההומניטארי הנכנס לרצועה במקום חמאס ואונר"א, יכול היה חמאס ליצור תדמית פייק של רעב נוראי ברצועה, שהביאה ללחץ בינלאומי כבד על ישראל.
המצב מסוכן, וחמאס עלול לצאת מהמערכה הזו כשהוא עדיין הריבון ברצועה. על ממשלת ישראל להנחות את צה"ל לקחת אחריות מלאה על חלוקת הסיוע ההומניטארי ברצועה כולל בקרה ומעקב שיאפשרו הן דחיקת מקומו של החמאס כבעל הבית, במטרה להפיץ דוחות הומניטאריים מאוזנים לעולם, כדי להשפיע על דעת הקהל הבינלאומית, וכדי להוציא את פעילי חמאס ממקומות המסתור שלהם במעבה האדמה צעד שישרת את המאמץ הצבאי.
לצד זאת, ראוי כבר עתה להסתכל על המלחמה הזו כעל מהלך רב מימדי (ולא צבאי בלבד) ולגבש תוכנית מקיפה ושיטתית לפגיעה בכל מרכזי הכובד של שלטון חמאס ברצועה, תוך העמדת בעלי בית חדשים, ואם אין כאלו ייקח צה"ל אחריות זמנית עד לדיונים מהותיים בסוגיית היום שאחרי.
סא"ל במיל' עמית יגור הוא לשעבר סגן ראש הזירה הפלסטינית באגף התכנון בצה"ל ובכיר במודיעין זרוע הים