מדינת ישראל ואזרחיה חוו אמש אירוע משמעותי ובקנה מידה היסטורי בכל הקשור לתוקפנות האיראנית כלפיהם. זו הפעם הראשונה, מאז הפכה איראן לרפובליקה אסלאמית בשנת 1979, שבה היא מכוונת ויורה כטב"מים (כלי טיס בלתי מאוישים), טילי שיוט וטילים בליסטיים לעבר מטרות בשטח מדינת ישראל.
ראוי לציין כי מיד לאחר חיסולו של מוחמד רזא-זהאדי, מפקד זירת סוריה-לבנון בכוח קודס האיראני, הצהיר המשטר באיראן כי ישראל היא זו העומדת מאחורי החיסול ובשל כך היא תיענש בחומרה. בכירי המשטר ביניהם המנהיג העליון, עלי ח'אמנהאי, לצד מפקד משמרות המהפכה, חוסיין סלאמי ואחרים ציינו באופן מפורש כי איראן איננה פועלת בחופזה וכי היא תפעל בזמן ובמקום המתאימים לה. כך במשך שבועיים מלאים תיכננו קציני משמרות המהפכה את התגובה והיקפה שזכתה בסופו של דבר לאישורו של המפקד העליון, ח'אמנהאי.
סבירות גבוהה היא כי בתגובה זו ניסה המשטר האיראני לשרטט קווי מדיניות חדשים בעיקר בעבור עצמו כמו גם לנסות ולייצר הרתעה בקרב מדינות האזור לכל התגרות בו. כך, הוא לא יאפשר לישראל ולגורמים נוספים, כגון ארה"ב, לפעול נגד אנשיו ברחבי העולם מבלי לקבל על כך תגובה הולמת מבחינתם. חיזוק להנחה זו ניתן לראות בדבריו של סלאמי עצמו הבוקר (ראשון), לפיהם: "איראן יצרה משוואה חדשה כך שאם ישראל תפגע בשטחנו, בנכסים שלנו, באזרחים שלנו, היא תזכה לתגובה וודאית מצד איראן. הלילה, לדבריו, היה דוגמה ברורה לאותה משוואה חדשה". באותה נשימה מעניינת, בראיון לערוץ הרשמי מהר (MEHR), שיבח סלאמי את מערכת ההגנה הישראלית.
לסיום, חשוב וראוי להתייחס גם לאפשרות תגובה מצדה של ישראל להתקפה מצדה של איראן. עולה השאלה המהותית - האם התגובה צריכה להיגזר מנפח התגובה האיראנית או מתוצאותיה? כאן מקבלי ההחלטות בישראל נדרשים לפעול בקור רוח ובשיקול דעת מירביים. מצד אחד, אם התגובה הישראלית תיגזר מנפח הירי מאיראן הרי שהתגובה הישראלית צריכה להיות חדה ונחרצת על כל המשתמע מכך, אך במקרה הזה יש לזכור כי איראן ושלוחותיה יכולים לנסות ולהגיב שוב בהיקפים ובעצימות אחרים.
מצד שני, אם התגובה הישראלית תיגזר מהנזק שנגרם כתוצאה מהתקיפה, הרי שהתגובה צריכה להיות מדודה למדי מבלי שתביא להסלמה נרחבת באזור. יחד עם זאת, שאלה אחת מהותית עומדת לפתחם של מקבלי ההחלטות בישראל והיא - האם מתקפה ישראלית או של קואליציה מערבית תביא למיטוטו של המשטר בטהרן או לחלופין תביא לחיבוק אמיץ של הציבור סביבו? הערכה היא שככל שישראל ומחנה המדינות המתנגדות לאיראן יפעילו לחץ (כלכלי, צבאי ומדיני) על משטר האייתוללות באיראן, בסיוע תמיכה משמעותית של כוחות האופוזיציה הפנימיים, הרי שהמשטר בטהרן יקרוס אל תוך עצמו.
חשוב לזכור כי איראן נמצאת בתהליך ארוך ומורכב של שינוי אותו מובילים צעירי המדינה כבר משנת 2009. המשטר אשר חרד בעיקר לגורלו פועל בכל דרך אפשרית על מנת למגר את המחאות וזאת הוא עושה גם על ידי שימוש בכוח רב כנגד אזרחיו וכן על ידי הצגת אויב חיצוני כאויב המדינה. כך או כך, איראן וישראל אשר ידעו ימים יפים יותר לפני מהפכת 1979 נמצאות כיממה לאחר מפנה היסטורי ביחס, בתעוזה והתרסה של הראשונה כלפי האחרת.
רועי כהנוביץ, מרצה וחוקר איראן, מחבר הספר איראן והמפרץ הפרסי: היסטוריה, אסטרטגיה ודיפלומטיה, אוניברסיטת חיפה
התרעות פיקוד העורף