אז בסוף זה קרה. לאחר כמעט שבועיים שבהם המתינה מדינת ישראל בציפייה דרוכה ל"תגובה האיראנית", בעידודן של הדלפות אמריקאיות בתדירות משתנה של "מודיעין", הוציאה איראן לפועל מתקפת טילים וכטב"מים רבתי על מדינת ישראל.
שונה מכל מה שהיה בעבר: הדילמה האיראנית הקריטית של נתניהו
אז מה היה לנו כאן בעצם: תקיפה ישראלית במתחם שגרירות איראן בסוריה, כמוהו, בראייה מדינית כטריטוריה איראנית (למרות שבדיפלומטיה אין זה חשוב מי נהרג בתקיפה). איראן, שכבודה נפגע וראתה צורך להגיב כדי לשקם את הרתעתה ואת מעמדה בקרב כל הצופים מסביב. וארה"ב, שחששה מאוד מזליגה של התגובה האיראנית לכיוונה של מלחמה אזורית.
ישראל שבחרה ברוב הזמן להמתין לתגובה האיראנית תוך חיזוק מערכי ההגנה ללא מענה מרתיע/אקטיבי. ארה"ב שהחליטה לחבק את ישראל ולחזק את התיאום ההגנתי בין המדינות ולהוציא את ברית ההגנה האזורית מן הכוח אל הפועל. מסרי הרתעה שהוחלפו פומבית בין הצדדים בשלושת הימים האחרונים שקדמו לתקיפה האיראנית. תקיפה איראנית צפויה במאפייניה, עם זמן מספק להיערכות נגדה. הגנה רב שכבתית פנומנלית של ישראל שהוכיחה עליונות ברורה ומוחשית.
כמו שנכתב כאן כבר פעמים רבות - לאיראן אין כל אינטרס להיכנס למערכה צבאית מול ארה"ב או ישראל, במיוחד לא בעיתוי הנוכחי. כל מה שהיא רוצה כרגע הוא לוודא את המשך פרויקט הגרעין שלה ללא הפרעה. גבולות המערכה תואמו הלכה למעשה במסרים בין ארה"ב. לאיראן – תגובה מתוחמת לצורך החזרת המעמד האבוד, שעליה סיפקה איראן מידע מוקדם וזמן התרעה ארוך. לכן, האירוע נוהל בשני ממדים – בחשאי - תיאום בין כל המרכיבים (כולל איראן) ובפומבי מסרי הרתעה.
מדוע לשער שהיה תיאום בין ארה"ב לאיראן? כמעט כל המידע הפומבי על התגובה האיראנית מקורו ב"הדלפות" אמריקאיות לתקשורת. הרבה סקופים היו לוושינגטון פוסט ולניו יורק טיימס ול-Cnn ועוד בשבועיים שחלפו וכמעט תמיד ידעו הם לומר, ברמת פירוט שאינה מביישת ארגוני מודיעין, מה יהיה אופי התקיפה, העיתוי שלה ונגד אלו מטרות היא תכוון. ברור היה שמידע מקדים על תקיפה צבאית שיוצא לתקשורת ברמת פירוט כזו, חייב שיבוא מתקשורת עם הצד השני ולאו דווקא ממקורות מודיעין עלומים שעל ביטחונם הייתה ארה"ב מנסה להגן. גם שר החוץ האיראני הודה אתמול, כי 72 שעות לפני התקיפה איראן הודיעה לשכנותיה, ויש להניח שגם לארה"ב ולישראל.
מאפייני התגובה שבה בחרה איראן, זמן המעוף של הטילים והכטב"מים כהתרעה, הסיוע האמריקאי הצפוי ושכבות ההגנה של מדינת ישראל, כל אלו ידעו לשקף מראש כי תוחלת הנזק שתחולל התקיפה לא יהיה גדול. כמובן שתמיד היה סיכוי לפגיעה באוכלוסייה אזרחית ולנזק משמעותי יותר, אולם את הפוטנציאל לכך מיזערה איראן בכך ששמה לעצמה למטרה לפרוץ את שכבות ההגנה הישראליות (וכשלה) דווקא מול בסיס נבטים המרוחק שממנו לשיטתה יצאו מטוסי חה"א שהיו אחראים לתקיפה בסוריה. כל אלו הקלו על בכירים איראניים להדליף אפילו בעוד שהטילים עושים דרכם לישראל ותוצאות התקיפה טרם היו ידועות, כי מבחינתה האירוע הסתיים והתגובה לפעולה הישראלית הושלמה, כל עוד ישראל לא תגיב.
בשקלול של הנאמר לעיל, ניתן לומר כי המהלך האיראני נועד בעיקר לעיני המדינות הצופות מסביב ואולי גם כלפי הציבור בבית, ועצם הוצאתו אל הפועל היה הדבר החשוב מבחינתה של איראן - ישראל עומדת דרוכה, ממתינה ועוסקת בתגובה האיראנית, איראן מקרינה אומץ ויוצרת תקדים לתקיפה ישירה משטחה, מקרינה כוח אש ויכולות שיגור של מסה של טילים וכטב"מים, אך לצד זאת מעוניינת בעיקר להסב נזק ישיר דווקא לבסיס נבטים שממנו, לטענת האיראנים, יצאו מטוסי חיל האוויר שביצעו לשיטתם את התקיפה במתחם השגרירות האיראנית.
ארה"ב מצידה ייחלה בדיוק לתרחיש הזה - מתן התרעה מספקת על הכוונות האיראניות ועל עיתוי התקיפה בכדי להיערך, סיוע ממשי לישראל ביירוטים והיעדר נזק משמעותי בישראל שיחייב הסלמה ברורה, ומן הצד השני ניסיון למנוע תגובה ישראלית אגרסיבית ו"מהבטן" שתוביל להסלמה אזורית, בדיוק כמו זו שמנעה בתחילת המלחמה באשר לחזית הצפונית. זה מביא אותה למחול גם על הפרה של היריב על ה-DONT המפורסם שנאמר זו הפעם השנייה במלחמה הזו, ויתכן שהפעם לא נועד למנוע תגובה איראנית כוללת, אלא רק לגדר את גבולותיה.
כותבי הטור הם: סא"ל במיל' עמית יגור- בכיר לשעבר באגף התכנון בצה"ל ובמודיעין זרוע הים ובני סבטי - חוקר איראן במכון למחקרי בטחון לאומי INSS, ממקימי דו"צ בפרסית.