אחד המערכונים הזכורים לטוב של הגשש החיוור היה "המוסך". אחת השאלות הכי זכורות במערכון הייתה "אז מה היה לנו שם?" עם התשובה השגורה בפיו של כל ישראלי - "פלגים, פלטינות..".
איראן בפאניקה? הצעד הדרמטי שעשתה מחשש לתקיפה ישראלית
ע"פ פרסומים זרים, ישראל תקפה באיראן ובסוריה בתגובה ל"תגובה האיראנית" לפני כשבוע. משורה של פרסומים בתקשורת עולה כי הותקפה סוללת s-300 (האיכותיות ביותר שיש לרוסיה להציע כיום) שהוצבה בבסיס של חיל האוויר של צבא איראן בקרבת אספהאן ככל הנראה כאחד הרכיבים המרכזיים בהגנה על הכור הגרעיני בנתנז שנמצא בקרבת מקום. בנוסף הותקפו מספר אתרים של גורמי משמרות המהפכה האיראניים בסוריה. וזהו, נכון לשעת כתיבת הטור הזה. זה מה שקרה בשטח. עכשיו, הגיע הזמן לשאול "מה באמת היה לנו שם?" מעבר לפלגים ולפלטינות.
בגדול, ישראל החליטה על קניית לגיטימציה להמשך המערכה בעזה (רפיח) ואולי בהמשך גם מול חיזבאללה, בתמורה להימנעות מתגובה שתחולל הסלמה אזורית נוספת. כך הוצב סיום פירוק יכולותיו של חמאס בעדיפות ראשונה – עם הסכמה אמריקאית לכניסה לרפיח ופירוק שארית יכולותיו הצבאיות של חמאס, בעבור אי הסלמה אזורית - לפי שעה נראה שזה יקרה לאחר חג הפסח.
התנאי היה למנוע מאיראן לנרמל את המשוואה החדשה שביקשה ליצור תגובה איראנית ישירה על כל פעולה נגדה שתיוחס לישראל. כך ברור היה שחובה לעשות משהו שירתיע את איראן תוך שמירה על עיקרון מנחה - תקיפה ישירה בשטח איראן בתגובה לתקיפה ישירה על ישראל. האפשרויות היו - הקרנה של חוסר תוחלת למה שהיריב יעשה, מתקפה משמעותית עם הד גדול (למען ייראו וייראו) - כמותית עם הרבה מטרות או מטרה אחת גדולה וברורה, או לחילופין מתקפה נקודתית באיזמל מנתחים (מבוססת איכות) עם מסר ברור לאויב.
נראה כי, האופציה השלישית היא זו שנבחרה - במטרה לסמן לאיראן את חדירותה הרבה, את חוסר יכולתה להגן על אינטרסיה החיוניים (בדגש לגרעין) כדי לסמן קו אדום מרתיע וגבולות משחק ברורים (תקיפה ישירה נוספת בשטח ישראל אינה אופציה), מבלי להביא להסלמה נוספת בעיתוי הנוכחי.
שינוי מגרש משחקים - בינאום מחודש של הסוגיה האיראנית זה לא ישראל מול איראן-זה כל העולם מולה, בהובלת ארה"ב. אם עד כה העולם קיבל בסוג של שוויון נפש את המהלכים האיראניים, הרי שיש כאן מתן הזדמנות למהלכים בינ"ל נגד איראן שיעלו על נס מחדש את יכולות הגרעין המתקרבות ואת יכולות הטילאות שבהן נעשה שימוש נגד ישראל.
הליכה אחורה ומתן הזדמנות לארה"ב להוביל את הסדר האזורי החדש, שבמרכזו נירמול היחסים בין ישראל לערב הסעודית, ומימוש pax americana אזורי הלכה למעשה. פריצת "מחסום הפחד" מפני תקיפה באיראן והגדלת מרחבי הגמישות של ישראל מול איראן - מחד מענה הגנתי שהוכיח עליונות טכנולוגית ישראלית מובהקת, ומאידך יכולת ונכונות לתקוף באיראן עצמה. זה טוב ויפה גם לכל מערכה אם תתפתח כזו בזירה הצפונית מול חיזבאללה.
אם אכן בוצעה תגובה ישראלית הרי שהיא בוצעה עם אזמל מנתחים, כשהתכלית היא העברת מסר ברור ושרטוט גבולות המשחק לאיראן, אך מתן הזדמנות לסדר האזורי החדש. במרכזו נירמול היחסים עם ערב הסעודית וניסיון לדחוק שוב את רצועת עזה לקרן זווית ברמה האסטרטגית, אך בתחילה לסיים את הטיפול בה ברמה האופרטיבית - טקטית.
עם זאת, אליה וקוץ בה. יתכן שמכל הסיפור הזה ומהלגיטימציה המרועננת לפעולה בעזה, תצא דווקא ישראל מורתעת מול איראן. חובה לומר, כל אלו הם עניינים הפיכים, וסוגיות הרתעה הן תמיד עניינים שבראשו של היריב. לא תמיד אפשר לדעת אם מה שהתכוונת אליו נקלט כהלכה אצל כל השחקנים, והדבר מחייב תחזוקה. ללא המשכיות בתחזוקת המסר מול איראן ובביצוע של פעילויות אגרסיביות נוספות (בקרוב) נגד שלוחותיה של איראן בגבולות בדגש לכוחות האיראניים בסוריה, יכולה תהיה איראן, בטעות, לשער שישראל חוששת ומורתעת, ולא לכך התכוון המשורר בתגובתו.
לכן, מכאן והלאה, על ישראל לגבש ולהחזיק בתוכנית מערכתית לתחזוקת המסר מול איראן על ציר הזמן, ולהתחיל בסדרה של פעולות צבאיות מול איראן תוך שימוש בסל כלים מגוון הכולל כלים קינטיים לצד כלכליים, בינ"ל, דיפלומטיים, קיברנטיים, בתחומי האנרגיה ועוד. דגש מיוחד יש להעניק לפעולה מול תוכנית הטילאות האיראנית על רכיביה.
מול השליחים, נכון בראייתי לנצל את העליונות הישראלית המובהקת בהגנה מול איראן ואת שבירת "מחסום הפחד" הישראלי, ולפעול באופן מדורג ואגרסיבי להוצאת כוחות משה"מ משהות קבועה בסוריה, וזה אפשרי. בפרק הבא נדבר על מה עשתה המתקפה האיראנית להרתעה משני הצדדים.
סא"ל במיל' עמית יגור הינו בכיר לשעבר באגף התכנון בצה"ל ובמודיעין זרוע הים