ממשל הנשיא ג'ו ביידן לוחץ על ישראל והמתווכות - מצרים וקטאר, לייצר הפסקת אש בעזה משום שהוא רואה בה מפתח אסטרטגי להשגת כל המטרות המיידיות וארוכות הטווח של ארצות הברית, באזור ובבית.
"תקפו שעות ללא הפרעה": תחקיר מטריד על האלימות בקמפוס בקליפורניה
המאמצים לעסקת חטופים: חמאס יגיש את תשובתו; אלו עיקרי המתווה
הוא חושב שהפסקת אש תאפשר שחרור החטופים הכי פגיעים, תקדם גיבוש חלופה שלטונית לחמאס שתרחיק אותו מעזה, תעצור את האש בגבול עם לבנון ותאפשר למתווך האמריקני, עמוס הוכשטיין, לחדש את מאמציו להשיג פתרון שירחיק את חיזבאללה מגבול ישראל, תעצור את התקפות החות'ים בים האדום ותקדם נורמליזציה בין ישראל לסעודיה, שתשלים ציר צבאי ומדיני עוצמתי נגד איראן ושלוחותיה.
בנוסף, הפסקת אש עשויה לצמצם את המהומות הקשות בקמפוסים האמריקניים, שפוגעות בקמפיין הבחירות של ביידן. לאחרונה, ביידן נקט בכמה מהלכים סותרים שפגעו בסיכויים לממש את המפתח האסטרטגי. הוא ביטל כמעט את כל מנופי הלחץ על יחיא סינוואר.
הוא ואנשיו שללו בתקיפות תמרון צבאי ברפיח, איימו להגביל אספקת נשק לישראל, שקלו אם להטיל סנקציות על יחידה של צה"ל, פגעו בלגיטימיות הבינלאומית של המלחמה בחמאס, הביעו תדירות ביקורת לא מוצדקת על כך שישראל אינה מעבירה לעזה מספיק סיוע הומניטרי, ובנו מזח צף בצפון הרצועה כדי לתגבר אותו משמעותית.
בנוסף, הממשל לא עשה מספיק לגנות ולפעול בתקיפות נגד המהומות האנטישמיות של תומכי חמאס והפלסטינים בקמפוסים האמריקאים, ולא הזהיר מספיק את בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג מפני הוצאת צווי מעצר נגד אישים ישראלים. המהלכים האלה עודדו את סינוואר לחשוב שהזמן עובד לטובתו וסיכוייו לשרוד טובים. הוא מרשה לעצמו לעשות צחוק מארצות הברית והמתווכות.
ארצות הברית גיבשה יחד עם ישראל, מצרים וקטאר הסכם להפסקת אש ולשחרור החטופים. ישראל קיבלה אותו. ביידן ושר החוץ טוני בלינקן אפילו הגדירו אותו "כנדיב מאד" מצד ישראל והטילו על חמאס את כל האחריות למימושו. בלינקן אמר שאם חמאס דואג לתושבי עזה, עליו לקבל את ההסכם. טיעון תמוה, ממתי סינוואר וחמאס דואגים לתושבי עזה?
באופן פרדוקסלי, דווקא האיום הישראלי המחודש לפעול צבאית ברפיח יצר מנוף על סינוואר. הממשל והמתווכות אומרים לו שאם הוא ידחה את ההסכם, ביידן לא יעצור את הפעולה הישראלית. כלומר, הפסקת אש או פעולה צבאית ישראלית ברפיח. פורסם גם שבמקרה של דחיה, קטאר תשקול לגרש משטחה את המנהיגות המדינית של חמאס.
סינוואר יודע לתמרן היטב במצבים האלה הוא יכול לקבל, לדחות את ההסכם או להגיד "כן, אבל", כלומר, לראות במתווה המוצע רק בסיס להמשך המו"מ. ביידן, ישראל והמתווכות יצרו את הרושם שמדובר בהסכם של "קח או דחה", ולא כבסיס למו"מ.
המפגינים והמתפרעים בקמפוסים האמריקניים הם צעירים, מוסלמים, ו"פרוגרסיביים". הם דמוקרטים ומאיימים על ביידן שאם לא יפסיק לתמוך בישראל, הם לא יצביעו עבורו בבחירות לנשיאות, שיתקיימו בעוד חצי שנה. זו הסיבה לכך שעד לפני כמה ימים, ביידן נמנע מלגנות אותם ולפעול נגדם. הוא עשה זאת רק בשבוע שעבר לנוכח השתלטותם האלימה על קמפוסים והחשש שהיא תחזק את טראמפ, שמאשים אותו באחריות לכאוס בקמפוסים ובכניעה לשמאל הרדיקלי, ושאחת הסיסמאות החזקות שלו היא השלטת "חוק וסדר".
ביידן מנסה לאזן בין היחס לישראל, צרכי המדיניות וצרכי הבחירות שלו. הוא מעריך שהפסקת אש, שחרור חטופים ונורמליזציה בין ישראל לבין סעודיה יסייעו לישראל אבל גם לו במערכת הבחירות, והוא זקוק לכל אלה בהקדם, עוד לפני שהבחירות יגיעו לסיבוב האחרון. לא בטוח שהאיזון המאתגר הזה מעניין את סינוואר או את נתניהו.
פרופ' גלבוע הוא מומחה לארצות הברית באוניברסיטת בר-אילן וחוקר בכיר במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון.