אנו שומעים שוב ושוב השוואה בין זוועות ה־7.10 ובין שואת עמנו במלחמת העולם השנייה. זו השוואה שאינה במקומה ואפילו מקוממת. האסון הנורא בשמחת תורה אינו דומה להקמת “מפעל רצח” שחיסל באופן מסודר (ממש סוג של תעשיית מוות) שישה מיליון יהודים רק בשל יהדותם. ההבדל אינו רק במספרי המוות אלא בעובדה הבסיסית שאסון שמחת תורה אירע בימים שבהם הייתה ויש ליהודים מדינה עצמאית עם כוח מגן שהושקעו בו משאבים עצומים.

הוריש את כל הונו לתרומות: ניצול השואה שהדהים את העמותה
"אמא בכתה: 'אתן לכם טבעות זהב, כסף' - ואז לקחו אותנו": עדותו של מיכאל אדם (פוטר)

מסע הרצח ושאר הזוועות היו תוצאה עגומה של חטא יוהרה, של דבקות בקונספציה מטופשת, מחדל צבאי קולוסלי של הפיקוד הבכיר בצה”ל וכישלון נורא של ראש הממשלה, שר הביטחון ושרי הממשלה. בין השנים 1939 עד 1945 ליהודים לא הייתה מדינה, לא היה צבא ואפילו ממשלה כושלת לא הייתה להם. לבארי, ניר עוז ושאר היישובים הצבא לא הגיע בזמן, אבל לקרקוב, טרנוב, וורשה ודומיהם לא הגיע כוח מגן לא בשל איחור או רמת כוננות ומוכנות נמוכה אלא כי לא היה כזה.

ניצול שואה (צילום: רויטרס)
ניצול שואה (צילום: רויטרס)

דווקא ביום השואה חשוב לזכור ולהפנים כי רצח עם שיטתי כמו בשואה לא היה ואנו נאבקים שגם לא יהיה. כמי ששימש למעלה מעשור כדובר מצעד החיים הבינלאומי נחשפתי לאותה “תעשיית מוות” נאצית. זאת ניתן לראות בבירור בשרידי תאי הגזים במחנה בירקנאו. דודתי, שרה הזנקופף, בעלה ושלושת ילדיה שנחנקו בתאי הגזים בבירקנאו לשם גורשו מגרמניה לא השליכו את יהבם על הצבא היהודי שטרם היה או על סיוע של מדינת היהודים שטרם קמה.

מצעד החיים (צילום: יוסי זליגר)
מצעד החיים (צילום: יוסי זליגר)

אין דומה בהיסטוריה האנושית כולה לשואת בני עמנו. היו אירועים של רצח עם, אך מחנות השמדה ותאי גזים הם נחלת העם היהודי בלבד. רק לגבי עמנו ישבו חבורת חיות והגו “פתרון סופי”, כלומר חיסול עד האחרון של בני העם היהודי. על כן, ההשוואה בין אירועי הזוועות של שמחת תורה ובין הרצח השיטתי של יהודים באירופה והתייחסות אליהם כאל תתי־אדם שיש להשמידם לא במקומה. אסון ה־7.10 גדול ואין צורך להעצימו עם השוואה לשואת יהודי אירופה – שואה שכמותה לא הייתה בעולם מעולם ונעשה הכל כדי שלא תהיה. 


*הכותב שימש כדובר מצעד החיים הבינלאומי