אני מודה, אין לי חוש כיוון בכלל. כל אינסטינקט, כל חשיבה, כל דעה לגבי הדרך שבה צריך לפנות בכביש כדי להגיע ליעד, מתבררת כמוטעית. כשאני חושב שהדרך ליעד היא בפנייה ימינה, מסתבר שהדרך היא לפנות דווקא שמאלה.
ארה"ב פנתה למדינות ערביות כדי שיפעלו ברצועה - זה מה שהן ביקשו בתמורה | דיווח
בתגובה לצעדיו מול ישראל: ההחלטה של סמוטריץ' נגד נשיא טורקיה ארדואן
וכשאני בטוח שצריך להמשיך ישר כדי להגיע ליעד, מסתבר שהכיוון הנכון הוא דווקא הדרך ההפוכה. אני כל כך מודה על כך שהמציאו את אפליקציית "ווייז". בזכותה אני לא תועה בדרך ומשתמש בה כל הזמן ולכל מקום. גם אם אני בטוח שהדרך ידועה לי.
לצערי ואולי לצערנו, למנהיגים שלנו אין אפליקציית "ווייז" שתוביל אותם במסלול הנכון לעבר היעד. בדומה לי, הם משדרים ביטחון לגבי הדרך, אבל מתברברים ביותר מדי פעמים, עד שנראה שאפליקציית הניווט הפנימית שלהם משובשת וללא קליטה.
דוגמאות לא חסרות. ביבי נתניהו התגאה בהיותו מנהיג מליגה אחרת שמוערך על ידי מנהיגי העולם, ומה קיבלנו? עולם של מנהיגים שהתהפך עלינו ולא מוכן לשמוע ממנו ועליו. יאיר לפיד החרים את ביבי ולא הסכים להשתתף איתו בקואליציה כיוון שהיה נחוש להקים קואליציה בלעדיו, ומה קיבלנו? הפוך! ממשלה ימנית קיצונית ללא בלמים.
ביבי ויואב גלנט דיברו על הניצחון המוחלט. דרך לחץ צבאי מתמשך, הם מבטיחים, נביא את החטופים. ומה קיבלנו? אין לחץ צבאי, ורוב החטופים עדיין נמקים בשבי החמאסי. ביבי הקים ממשלת ימין על מלא שהבטיחה ביטחון ועוצמה מול אויבינו. ומה קיבלנו? מדינה עם 150 אלף תושבים עקורים, חטופים שאחוזים בציפורני חמאס, 1,500 הרוגים ונרצחים, ותחושת ביטחון נמוכה מאוד.
מרב מיכאלי האמינה שאי־איחוד עם מרץ יניב יותר מנדטים ולבסוף יוביל לקואליציית שמאל־מרכז ליברלית. ומה קרה? מרצ לא עברה את אחוז החסימה, וקיבלנו ממשלה ימנית קיצונית עם 64 מנדטים.
הבלבול בדרך מאפיין לא רק את ישראל. גם בעולם הדברים הולכים הפוך מהמצופה ומהמתוכנן. השמאלנים הפרוגרסיביים במערב מקדשים את הליברליזם וההגנה על החלש. תחת הדגל הזה הם מעודדים הגירה מוסלמית אל המדינות שלהם ותומכים ללא סייג בארגון טרור כמו חמאס במאבקו מול ישראל. ומה הם מקבלים? חיזוק מתמשך של השמרנות והאנטי־ליברליזם – גם במבנה ההנהגה במערב וגם בהרכב האוכלוסייה. הם כבר נמצאים כפסע ממובלעות אסלאמיסטיות שקוראות תיגר על החוק בתוך מדינותיהם הנאורות.
ארה"ב, מנהיגת העולם החופשי, מאמינה שדרך דיפלומטיה נקבל עולם טוב ובטוח יותר, וכך ייעלמו כוחות הכאוס בעולם. ומה קיבלנו? עולם של אנדרלמוסיה, טרור עולמי ומלחמות עקובות מדם. ואנחנו לצערי רק בתחילת הדרך. טעויות הניווט האלה יעלו לכולם ביוקר רב, ולא רק בישראל.
אז מה מוסר ההשכל לפוליטיקאים ולמנהיגים שלנו בארץ ובעולם? הפוך. פשוט תעשו הפוך. עד שימציאו "ווייז" מדיני, כלכלי, פוליטי וביטחוני – לכו נגד כל אינסטינקט או כל מחשבה שיש לכם.
לג'ורג' קוסטנזה מ"סיינפלד" זה עבד נפלא. אם כל כיוון (או אסטרטגיה) מתברר כמוטעה, אז הכיוון השני חייב להיות נכון. כי מי שמשלמים את המחירים הכבדים של טעויות הניווט שלכם, הם אנחנו.
הכותב הוא נינו של דוד בן־גוריון, ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל