בזמן שהתמקדנו במאמץ הצבאי: חמאס הביס את ישראל בזירה לא פחות חשובה

ישראל משקיעה המון במאמץ הצבאי, אבל בינתיים חמאס קורא נכון את הזירה הבינלאומית ומיטיב לנצל את הסוגיות האזרחיות כדי לערער משמעותית את הלגיטימציה הבינ"ל לישראל להמשך המלחמה ולמנף את ההשקפה של מוסדות האו"ם, מוסדות בינ"ל ודעת הקהל המערבית כלפי ישראל במלחמה מושתתת על שתי תפיסות יסוד:

אקדים ואומר - יש שיאמרו כי מדובר במעטה לאנטישימיות מודרנית שמתהדרת בכסות לגיטימית לכאורה, ולשלילת הלגיטימציה של מדינת ישראל. איני שולל זאת, אבל מחובתנו לא להרים ידיים ולנסות להילחם גם בזירה הזו.

נשאלת השאלה - האם עצרנו לרגע אחד לשאול כיצד התקבעו בדעת הקהל הבינ"ל ובמוסדות האו"ם והמוסדות הבינ"ל הקביעות לפיהן ישראל מבצעת רצח עם בעזה והרעבה של האוכלוסיה? על מה הן מתבססות? האם ניסינו לפעול כדי לשרש את התפיסות הללו?

מתברר כי יש מקור אחד לטיעונים הבינ"ל והוא המספרים שמפרסם "משרד הבריאות בעזה" - גוף חמאסי הסר למרותו של חמאס, שלו הקהילה הבינ"ל נוטה לייחס, באופן אבסורדי ומעוות, מהימנות ואובייקטיביות.

בשבוע שעבר נפל דבר - OCHA  - המשרד לתיאום נושאים הומניטריים של האו"ם תיקן (בשקט) את הנתונים שפירסם אודות מספרי ההרוגים ברצועת עזה. לא היה זה תיקון של מה בכך - מספרי ההרוגים בקרב הנשים והילדים בעזה ירדו ב-50 אחוז (!). בכל מקום אחר, במצב מלחמה היה זה כלשעצמו פתח למתקפה הסברתית רחבה בדעת הקהל ומינוף הסוגיה בדעת הקהל הבינ"ל במגוון רחב של צורות.

עוד קודם לכן הודה האו"ם כי לצוותים שלו בעזה יש בעיה לאמוד את מספרי ההרוגים, וכי הוא נאלץ ברבים מן המקרים להסתמך על נתוני "משרד הבריאות הפלסטיני בעזה". כאמור -  זרוע מבצעת של חמאס ומהדס התודעה הראשי.

בכל מקום אחר היו מבינים מראש את החשיבות המרכזית שיש לפרסום נתוני הרוגים ופצועים בשעת מלחמה ועד כמה מדובר בנשק בידי המחזיק בו, ויוצרים מנגנון שבו, עם התקדמות התמרון, ישראל מתחילה לקבל נתונים מבתי החולים עצמם באמצעות נציגים ישראלים בטרם עברו מניפולציה ע"י חמאס (אלא שישראל בורחת מכל דבר ברצועה שיש בו "ריח אזרחי").

בחינה מעמיקה של הנתונים המספריים שנמסרו ע"י חמאס למוסדות האו"ם ברצועה ומשם לכל העולם, מראה באופן מובהק (עוד טרם התיקון שבוצע בשבוע האחרון) כי ישראל ניהלה מלחמה חסרת תקדים המוכיחה כי יש דרך להביס אויב תוך שמירה על חוקי המלחמה תוך יישום כל אמצעי הזהירות והמגבלות על השימוש בכוח.

ולא אנחנו אמרנו את זה - אמר את זה (פברואר 2024) ראש תחום לוחמה אורבנית ב"מכון למלחמה מודרנית" בווסט פוינט ואחד המומחים הגדולים בעולם ללוחמה בשטח בנוי, ג'ון ספנסר. הוא פירט שורה של מלחמות שנערכו במרחב האורבני וציין את קרב מריופול ב-2022 בו נהרגו לבדו ע"פ ההערכות כ-25 אלף איש, או את המלחמה בסוריה שם הרגו הסורים למעלה מ-300 אלף אזרחים (כשבממוצע נהרגו 84 אזרחים מדי יום) ושם, בניגוד למלחמה בעזה, המלחמות התנהלו מעל פני הקרקע.

התיזה השנייה שהיכתה שורש היא הרעבת האוכלוסיה ומניעת כניסה של סיוע הומניטארי. בפועל מאז ינואר ואפילו לפני כן הוסרו כמעט כל המגבלות על כניסת סיוע הומניטארי לרצועה, הרצועה מלאה באספקה ויש צילומים רבים משווקי סוחרים שנפתחו באזורים האזרחיים במרכז ובדרום הרצועה אליהם צה"ל לא הגיע שבהם מנסה חמאס לשווק את רגלו השלטונית. עם זאת, לא לכולם מגיעה האספקה מהסיוע וזה כבר פותח פתח לדיון מעמיק על מאפייני חלוקת הסיוע שנכנס לרצועה, כשאנו כבר יודעים שחמאס הוא זה שמחלק אותו, ללא כל נגיעה לישראל.

אז אם הנתונים האמיתיים הם כאלו - איך קרה שהאשראי הבינ"ל שלנו התרוקן ודווקא הנדסת התודעה של חמאס היא זו שהיכתה שורשים בדעת הקהל המערבי ובמוסדות הבינ"ל?

התשובה פשוטה – הזנחה ישראלית. התמקדות במאמץ הצבאי בלבד, וגם כשזה נרגע מינואר ועד לכניסה לרפיח, לא היה מי במערכת הישראלית כולה (דרג מדיני, צה"ל) שהפנים את החשיבות של מענה למאמץ הנדסת התודעה של חמאס, הרים את הכפפה, ויצר צונאמי בינ"ל סביב הנתונים היוצאים מעזה.

אנחנו לא בראשית המלחמה, אלא מתקדמים לקראת סופה. כל נתון שייאסף מכאן ואילך יקבע את הנראטיב שייזכר ממנה בתודעה הבינ"ל לשנים קדימה. לפיכך, אני מפציר בדרג המדיני ובצה"ל - יש עדיין הזדמנות להשיב מלחמה גם בערוץ הזה ולנהל מאמץ תודעתי-משפטי מבוסס עובדות שייאלץ מדינות וגורמי מקצוע (בשלב הזה הציבור המערבי שאינו מעמיק בפרטים ובעובדות) להכיר בעובדות ולבטא זאת באופן רשמי.

מה עלינו לעשות:

הנתונים קיימים וגם היכולת. זה בידינו וזה יסייע רבות בקיבוע תמונת הסיום של המלחמה הזו ומה שיישאר ממנה בזיכרון הקולקטיבי ההיסטורי במערב. זהו מרכיב לא פחות חשוב מהמאמץ הצבאי (שמתנהל במקביל) לפירוק חמאס ולכרסום משמעותי בהישגי הנדסת התודעה שהצליח ליצור בעולם.