ההסכם הסעודי: זה חלון ההזדמנויות היחיד של ישראל וגם של ביידן

התגובה הסעודית לא איחרה לבוא, והיא כללה הפחתה של שאיבת הנפט בהיקף מיליוני גלונים, מה שהוביל לעליית מחירי הדלק בארה"ב בחודש ספטמבר, רגע לפני בחירות האמצע של 2022. במקומות מסוימים, המחיר לגלון נסק למעל 8 דולר, דבר שפגע בביידן בבחירות האמצע והוביל לאיבוד בית הנבחרים.

ביידן, שמבקש לרצות את הבייס הפרוגרסיבי עם תוכנית ה-"גרין ניו דיל", לא מוכן להגביר את החיפוש ושאיבת הנפט באלסקה מחד, אבל הקמפיין הוויראלי שהציף את תחנות הדלק, עם מדבקה של ביידן בתוספת הכיתוב I did that! (אני עשיתי את זה), והאצבע המורה לכיוון המחיר של הדלק, עושה את שלו.

הפתרון שנרקח היה ללכת לסעודים ולהתפייס. המחיר ל"חברותא" מחדש עם סעודיה היה הסכם הגנה וגרעין אזרחי. כדי להשיג זאת, יש צורך ב-67 אצבעות בסנאט – אתגר לא פשוט כשקיימת התנגדות בתוך המפלגה הדמוקרטית.

הכנסת ישראל להסכם אינה רק מהלך טקטי אלא אסטרטגי, שכן הוא מחזק את הקשרים בין המדינות ומבסס את ההשפעה האמריקנית באזור. תמיכה מצד הקהילה האוונגליסטית, שהינה בעלת השפעה פוליטית נרחבת בארה"ב, עשויה להוות גורם מכריע בהשגת ההסכם. המהלך המדיני הזה הוא לא רק ניסיון לקדם את השלום במזרח התיכון, אלא גם לשפר את מעמדו הפוליטי של ביידן ולהראות יכולת לשיתוף פעולה בין-מפלגתי.

באמצעות הכנסת ישראל לחבילה הרחבה, ניתן להגדיל את הסיכוי לתמיכה רפובליקנית רחבה בהסכם. זאת מאחר והרפובליקנים יכולים להציג את ההסכם כהישג מדיני שיקדם את ביטחון ישראל, דבר שיש לו ערך רב בקרב בוחריהם. ההישג הפוליטי האדיר הזה יכול לסייע לביידן במישור הפוליטי הפנימי, ולחזק את הקשרים הבינלאומיים של ארה"ב.

ככה יצא, ששחקנים מרובים במפלגה הרפובליקנית, ובהם הסנטור גראהם, הפסטור מור וחתנו של הנשיא לשעבר קושנר, טענו כי טראמפ הוא היחיד שיכול לטעון שההסכם הסעודי הוא השלמת המהלך שלו בהסכמי אברהם ובכך לאפשר הצבעה של הסנטורים הרפובליקנים בעד ההצעה של ביידן.

לעומת זאת, אם ההסכם ימתין למקרה שבו טראמפ ינצח, בסנאט יהיו בתרחיש האופטימי ביותר 52 סנאטורים רפובליקנים. השאלה היא כיצד יצליח להשיג תמיכה של 15 דמוקרטים נוספים לפחות להסכם, כמחוייב על פי החוקה? הסיכוי לכך נמוך ביותר; לכן, הסיכוי להסכם תחת טראמפ הוא כמעט אפסי.

אם ביידן ינצח בבחירות, האתגר הפוליטי לא יהיה קטן יותר. כשיהיו הבחירות מאחוריו, לא יהיה לו את אותו מניע פוליטי לקדם את ההסכם עם סעודיה. מן הצד השני, גם לא יהיה לטראמפ שום צורך להפעיל לחץ לקידם עסקה במידה ויפסיד פעם נוספת בבחירות.

מכאן, ההזדמנות להביא להסכם היא בחלון הזמן הנוכחי. כל הכוכבים מסתדרים דווקא כעת, והחלון נסגר במהירות. אם לא ינצלו את ההזדמנות עכשיו, ייתכן וההזדמנות תיעלם לתמיד.

לסיכום, המהלכים הפוליטיים המורכבים והמציאות הפוליטית הנוכחית מצביעים על כך שהסכם הגנה עם סעודיה תלוי בביידן יותר מאשר בטראמפ. ההזדמנות היא כאן ועכשיו, וכל דיבור על כך שטראמפ יהיה זה שיביא את ההסכם הוא לא יותר מאשר משאלת לב פוליטית.