מאז ה-7 באוקטובר אנחנו שומעים את צמד המילים הזה לעתים קרובות יותר, ולא, זה לא בגלל שמי שכותב אותו בציוץ לעת ערב, או ממלמל אותו בראיון רדיופוני או טלוויזיוני הוא אח שלי באמת, אלא בגלל שמאז ה-7 באוקטובר העדה הדרוזית קוברת את מיטב בניה, שנלחמים על המדינה ולמען המדינה.
למדינת ישראל, על כל ממשלותיה מאז 1948, היו אין ספור הזדמנויות להוכיח את ברית החיים הזאת, אך לצערי, בכל פעם מחדש הממשלות כשלו במבחן האמת, ואנחנו יוצאים מאוכזבים.
כבר עשרה חודשים שראשי המועצות הדרוזיות, שרובן ככולן נמצאות בקו העימות עם לבנון, זועקים לתקציבים, ורצים בין התופת של הצפון לירושלים, מקבלים שם הבטחות ובמציאות כלום לא קורה! ואני שואל - באותם רגעים לא הרגשתם "אחים" שלנו?
תוכנית החומש של העדה הדרוזית מעלה עובש כבר קרוב לשנה, עוד לפני שפרצה המלחמה, ועד לרגע זה לא מקודמת, ואני שואל - "אחים" אנחנו? האמנם?
לנו כבר נמאס מההבטחות חסרות התוכן, לנו נמאס מהצהרות מעל הקברים על "ברית דמים". שאלתם את עצמכם פעם מה עם "ברית החיים"? מה עם לתת לי, ולכל צעיר דרוזי, את האפשרות לחיות בכבוד? להרגיש שהוא שייך, שהוא חלק מהמדינה הזאת שהוא יוצא להילחם עבורה. אני באמת שואל את עצמי - איך אתם חיים בשקט כשישנו חוק יסוד במדינת ישראל (חוק הלאום) שמגדיר אותנו כ"לא אחים".
ב-7 באוקטובר כל צעיר דרוזי שנקרא לדגל והוקפץ למילואים לא שאל שאלות, עלה על מדים והתייצב, כולל אותי. מבלי לשאול שאלות, מבלי לעשות חשבון, מאות חיילי סדיר ומאות קצינים דרוזים נמצאים עכשיו בחזית הדרומית והצפונית, נלחמים למען ביטחון המדינה הזאת. עשרות הקריבו את חייהם למען המדינה מאז אירועי אוקטובר.
הגיע הזמן לעשות תיקון למען העדה הדרוזית, ואם היינו באמת "אחים" אז היום, הכנסת, על כל 120 חבריה, לא הייתה יוצאת לפגרה של שלושה חודשים, אלא מתכנסת מיד בכדי לבטל את חוק הלאום וחוק קמיניץ, לחוקק את חוק החשמל, להעביר תקציבים לרשויות הדרוזיות ולאשר את תוכנית החומש!
מעריכים את זה שאתם רוצים לבכות איתנו על מתינו, נעריך הרבה יותר אם תתקנו את מה שדרוש תיקון למעננו החיים.
התרעות פיקוד העורף