המשמעות היא, כפי שכבר נאמרה בינואר, שמקבלי ההחלטות במדינת ישראל ומערכת הביטחון או שלא יודעים ערבית ואינם קוראים את חמאס היטב, או לחילופין שאינם מעוניינים לקרוא היטב את הארגון. כך, בתום עשרה חודשים, עולה שלמעט פגיעה צבאית משמעותית ביכולותיו הצבאיות של חמאס, דבר במציאות האסטרטגית לא השתנה באופן מהותי מהמצב שבו היינו ב-7 באוק'. כאמור - אין יכולות להוציא לפועל 7 באוק' נוסף, אבל המוטיבציה והתנאים מסביב לא באמת השתנו.
והנה השבוע, הלכה למעשה, הודה בכך גם ראש הממשלה בעקיפין והודיע כי הנחה את צה"ל לקחת אחריות על חלוקת הסיוע ההומניטארי ברצועה, הנחייה שיכולה הייתה להינתן חודשים רבים קודם לכן.
ניתוח קצר של חמאס (ובשפה הערבית) יגלה כי לחמאס כיום נותרו שני אינטרסים עליונים:
כל זה אפשרי לביצוע, לא כולל עלויות גבוהות במיוחד ומהווה שלב מעבר הכרחי לקראת היום שאחרי שבו צה"ל אינו שולט אזרחית ברצועה (אלא רק ביטחונית) – מודל איו"ש, וכאן אני קורא תיגר על חוות הדעת "המלומדות" של חלק מהפרשנים שכבר הפכו את שלב המעבר לשלב הקבוע והוסיפו לו, משום מה, נדבך כלכלי כבד.
במקביל, יש להחיות לאלתר שורה של מאמצים מקבילים הכרחיים:
לאסטרטגיה החדשה יש גם נדבך צפוני הכולל הסטת משאבי הלחימה לצפון וניצול המבוכה האסטרטגית של הצד השני על מנת לעצב מציאות שונה בזירה זו. גם זה דבר אפשרי ויש לישראל הזדמנות אסטרטגית טובה לזה בעיתוי הנוכחי.
בהנחה שהפעם תפעל ישראל במהירות ותסיט את הנדרש, אני מניח שניתן יהיה להגיע לעסקת חטופים הומניטארית לפחות בתוך מספר שבועות מועט מרגע יישום האסטרטגיה החדשה.
זה בידינו. בזבזנו מספיק זמן.
התרעות פיקוד העורף