זה פספוס ענק של ישראל מתחילת המלחמה - אבל עדיין אפשר לתקן

אנחנו מפספסים - הקרב בעולם על הנראטיב ההיסטורי ועל הזיקה של העם היהודי למולדתו עם ציון יום השנה לטבח 7 באוק' כבר מתרחש והמאמץ הישראלי המרוכז לא ממש קיים

מעריב אונליין - לוגו צילום: מעריב אונליין
מפגינים פרו-פלסטינים באוניברסיטת קולומביה
מפגינים פרו-פלסטינים באוניברסיטת קולומביה | צילום: רויטרס
3
גלריה

מדובר בארגון הסטודנטים המוביל את ההפגנות הפרו פלסטיניות בקמפוסים ברחבי ארה"ב. מקבוצות המחאה הפרו פלסטיניות ניתן ללמוד כי מדובר ב"חגיגות שנה של התנגדות", הבאות לאחר חופשת קיץ שבמהלכה לא "נרגעו הרוחות" אלא שימשו להכנות לפתיחת שנת הלימודים בהקשר זה.

אנו כבר יודעים כי ארגון SJP מובל וממומן ע"י ספק מדינות/ספק גורמי טרור וגורמי ממשל בארה"ב הצהירו בקולם במהלך השנה האחרונה כי איראן ורוסיה עומדות מאחורי חלק מההתארגנויות הפרו פלסטיניות בקמפוסים בארה"ב ובאירופה. המשמעות היא שאין מדובר רק באירוע הסברתי איזוטרי שנועד להפעיל לחץ על מקבלי ההחלטות בישראל ובעולם, אלא קרב של ממש בין ציר מדינות המערב לבין ציר ההתנגדות על הנראטיב ההיסטורי של מלחמת "חרבות ברזל", על לגיטימציה בינ"ל לחמאס, ל"התנגדות" ולטרור, והכי חשוב קרב שנועד לערער את הקשר היהודי ההיסטורי לארץ ישראל.

הפגנה באוניברסיטת קולומביה
הפגנה באוניברסיטת קולומביה | צילום: רויטרס

יתרה מכך, כבר ביום פתיחת שנת הלימודים באחת האוניברסיטאות חולק עלון שכלל הזמנה לקבל מיעד שוטף מערוץ טלגרם המזוהה עם חמאס. הפנייה נוספת באותו עלון הפנתה את המעיינים בו לפרוייקט שממפה קשרים בין יהודים בעלי ממון או השפעה באזור בוסטון וקריאה "להפריע" להם. הארגונים הפרו פלסטיניים ניסו לפי חלק מהפרשנים לתת לסטודנטים את התחושה שהמידע זהה הוא חלק מתהליך האוריינטציה הרשמי של האוניברסיטה.

למרות האמור, מתקבל הרושם שעד כה מדינת ישראל לא השקיעה מאמץ דיפלומטי ומשפטי רציף, מתוכנן ושיטתי כדי להתמודד בקרב על הנראטיב ההיסטורי בעולם, וההעדפה היא דווקא לעסוק בטקסים הפנימיים בישראל.

עצרת תמיכה במשפחות החטופים (צילום: דנה רעני) | צילום: דנה רעני

לאורך המלחמה היו יוזמות, אך לרוב הן היו תגובתיות ליוזמות של הצד השני ולרוב עוסקות יותר ב"הסברה" מאשר בקרב על תודעה וזה הבדל תפיסתי משמעותי. דומה שהמאמץ הצבאי תפס את עיקר מאמצי המלחמה של מדינת ישראל ולא הותיר מקום למאמצים מקבילים "שווי ערך" בעוצמתם בזירות נוספות (במקרה הזה הזירה הבינ"ל) ודווקא חמאס בגיבוי מדינות הציר הוא זה שנערך היטב למלחמה בחזית הזו.

זה לא תקין, אבל כל עוד היינו בעיצומה של המערכה עוד איכשהו ניתן היה לתרץ את היעדר המאמץ הישראלי המרוכז. אבל, כעת, כשאנו בסיומו של שלב הלחימה העצים בעזה ומתחילים לעסוק בסוגיות של "היום שאחרי" (גם אם לא נקרא להן כך), שבה הזירה הבינ"ל לקדמת הבמה כשבמוקד הקרב החשוב מאין כמוהו על הנראטיב ההיסטורי של טבח ה-7 באוק' ושל המלחמה.

האמבולנס בנובה
האמבולנס בנובה | צילום: חיים גולדברג פלאש 90

מי שינצח בקרב הזה יזכה "לכתוב" את ההיסטוריה ולנראטיב העולה בקנה אחר עם אינטרסיו. במקרה הישראלי ניצחון בקרב על התודעה הוא גם בעל משמעות פרקטית מאוד - זה הכלי שבאמצעותו אפשר יהיה להוקיע את חמאס ולהפוך אותו ללא לגיטימי בחוק הבינ"ל, ואולי גם את איראן ובמקביל לבצר את הקשר שבין העם היהודי לארץ ישראל בתודעה הבינ"ל.

קונקרטית - בשלב הזה מדובר במאמץ מבוזר שמבוצע לרוב ביוזמות פרטיות של יחידים ושל ארגונים יהודיים בארה"ב. לאחרונה חברו להם חמישה ארגונים יהודיים ופרסמו קווים מנחים לאוניברסיטאות להתמודדות עם השנה החדשה. זה טוב, אבל לא ככה מנהלים מאמץ מלחמתי בעל חשיבות.

אז מה נדרש?

ואלו רק מקצת מן ההמלצות שצריך מאמץ התודעה (לא הסברה) לכלול, ובלבד שממשלת ישראל תגדיר אותה כמרכזי, תכיר בחשיבותו ההיסטורית, המשפטית והתדמיתית ותקצה לו את המשאבים הנדרשים. לאלתר. לפנינו כחודש. בסוף כדאי לזכור שמלחמה היא סך של מאמצים המתקיימים במקביל ולא רק מאמץ צבאי של אש ותמרון. יש הרבה עבודה בתחום. לעבודה.

סא"ל במיל' עמית יגור הוא לשעבר סגן ראש הזירה הפלסטינית באגף התכנון בצה"ל ובכיר לשעבר במודיעין זרוע הים

תגיות:
חמאס
/
אוניברסיטאות
/
הסברה
/
ארה"ב
/
מלחמת חרבות ברזל
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף