בפעם האחרונה שישראל תקפה בדחייה, חוסל פואד שוכר, רמטכ״ל חיזבאללה. אז, התקיפה נעשתה בתגובה לרצח 12 ילדים בגן משחקים במג׳דל שאמס. מאז אותה תקיפה ישראלית, שהביאה לתגובת נגד של חיזבאללה כצפוי, אפקט המורל הגבוה בצד שלנו דעך עם הזמן, למרות החיסול המדהים בכל קנה מידה.
החיזבאללה עם הגב לקיר, האנשים הקרובים ביותר למזכ"ל הארגון מחוסלים בזה אחר זה, והוא באכזריות ולא בפחדנות, בחוכמה ולא באימפולסיביות, עדיין שומר על איפוק, דואג לנאום ולאיים, אך שולט ומנווט את המערכה. נסראללה דואג לשמור את הקלפים שלו ושל האיראנים קרוב לחזהו.
חשוב שהאמונים על אמ"ן וגופי המודיעין האחרים של ישראל ייקחו בחשבון את האפשרות שנסראללה טרם איבד את המוטיבציה לחרוש מזימות, שומר לעצמו את אלמנט ההפתעה ואינו מפחד. הפעולות שלו לאורך השנים מוכיחות שהוא בוחר לקרוא תיגר, להסלים, למתן ולהפתיע בזמן שמתאים לו ולא לישראל (ראה ערך הפיגוע שתכנן במגידו).
כולי תקווה שההנהגה בישראל, הצבאית והמדינית לא מתכוונת להסתפק בטיפול שכבר נעשה בזרוע הלבנונית של התמנון האיראני. הניסיון המר לימד אותנו שלגורמי המקצוע בישראל יש נטייה לנוח בנוחיות יתר על זרי "ההרתעה". הפעם נדרשת התנהלות שונה.
כפי שלאחר מתקפת הביפרים, לא המתינו ולא אפשרו לאויב בארץ הארזים להתאושש והנחיתו עליו מכות קשות נוספות, בכלל זה החיסול המשמעותי של עקיל ו-15 מבכירי רדואן בתקיפה האווירית שתפסה את הארגון במערומיו, כך יש להעביר לו מסר חד וברור עוד יותר - לא נשלים עם שגרת מלחמה בצפון, נקודה!
יש כבר רבים באזרחי ישראל שמבינים היטב כי ארגון טרור שקם בכל בוקר להתאמן כדי לטבוח בנו, יממש את זה ברגע הראשון שיוכל ויתאים לו. המשוואות אותן נסראללה כל כך אוהב השתנו, אך חובה להתמיד, להמשיך באותו מסלול, ולשלול את כל האיומים בכל בגבולותינו. אל לנו לזלזל בחיזבאללה, הוא אויב אכזר וחזק, יש לו עוד יכולות שלו שטרם טעמנו, אבל אני בטוח שגם מה שהוא טעם מישראל בשבוע האחרון, זה על הקצה המזלג.
הדרך בה בחרו בהנהגת המדינה, אחרי כמעט שנה של דשדוש, היא הדרך הנכונה. השאלה היא, עד כמה רחוק אנחנו מסוגלים ללכת כדי להחזיר את תושבי הצפון לביתם? שעות וימים יגידו. עד אז? מותר לנו לומר שהביטחון והאמונה שחלקנו איבדנו במערכת הביטחון, קצת חזרה לחיינו. נקווה שלא זה הסוף.
התרעות פיקוד העורף