חבל שאין לי את מספרי הטלפון שלהם בכדי לבקש מהם סליחה, מכל השלושה. אני כל כך מתבייש על כך שבאותו רגע לא קמתי ונתתי קונטרה בכדי שירגישו שהם לא לבד. פשוט ישבתי נבוך, המום. לא מאמין למשמע אוזניי, ועוד איפה? בכניסה לכנסת ישראל. בית המחוקקים.
אורחים שהגיעו מארה"ב, אנשי תקשורת וקהל שבא לבדוק מה יעלה בגורלם של המוני הפליטים, שממלאים את דרום תל אביב. היו שם כמובן תושבים כועסים.
אין ויכוח שתושבי תל אביב סובלים מבעיית המסתננים, שחייב להיות פתרון מיידי ואפילו כואב. אבל יש גם את העניין של שמירה על צלם אנוש תוך כדי המאבק.
חוק המסתננים עבר באותו ערב, הכנסת פוזרה ולמחרת השמש זרחה. עולם כמנהגו נוהג, אבל אצלי שלושה פרצופים אלמוניים מסרבים לצאת מהראש.
איך לא קמתי ועשיתי מעשה. איך אני ועוד אנשים, שעמדו שם, לא אמרו "תשתקו, אלה בני אדם. תנו קצת כבוד"? אז אני יודע שזה מאוחר מדי ומעט מדי, אבל סליחה.
התרעות פיקוד העורף