כל זה לא מפריע לחסידי השוק החופשי, ובהם כמה עיתונאים בכירים המתנגדים בתוקף למשק מתוכנן הכולל חלוקת מכסות, לזעוק ולכתוב כבר שנים כי יש לאפשר יבוא חופשי וללא הגבלה של מוצרים מן החי, תוך ביטול התכנון בענפי החקלאות השונים.
גם בלי להתייחס לעובדה הפשוטה כי מסי מגן המסייעים לתעשייה המקומית להתבסס ולצמוח הם דבר מקובל בכל מדינות ה־OECD, הרי שהסתמכות הולכת וגוברת של מדינת ישראל על יבוא, והצפת המרכולים שלנו במוצרי חלב וביצים ממדינות שונות באירופה, עלולות להותיר אותנו חסרי אונים מול הסכנות הטמונות בהתמודדות עם אירועים כמו ריסוס מסוכן ולא מבוקר של מוצרים, או חלילה מבצע צבאי כמו צוק איתן ביולי 2014, שבו עשרות חברות תעופה זרות הפסיקו את טיסותיהן לישראל בעקבות ירי הרקטות למרכז הארץ.
וישנו עוד דבר אחד בסיסי שאותם חסידי שוק חופשי מתעלמים ממנו, והוא הטעם הישראלי. חלקנו בוודאי זוכרים כיצד במהלך מחאת הקוטג', חרם הצרכנים שהוכרז ביוני 2011 במחאה על העלייה המתמשכת במחירי מוצרי המזון במדינה, החליטה אחת מרשתות השיווק הגדולות לייבא ארצה מוצרי יוגורט מיוון. היבוא לא צלח והמוצרים הוסרו במהרה מהמדפים, ככל הנראה משום שלא קלעו לטעם שאליו התרגלנו.
אז רגע לפני שממחזרים טענות ישנות בדבר חוסר יעילותם של ענפי החקלאות וקריאה לרפורמות מיותרות שרק יובילו לפגיעה נוספת ברפתנים, הגיע זמן לחשב מסלול מחדש, או ליתר לדיוק להישאר באותו מסלול המבטיח תכנון, בקרה ושליטה, במיוחד במדינה מבודדת הנמצאת במזרח התיכון ולא ביבשת אירופה נטולת הגבולות.
התרעות פיקוד העורף