לפני כ־120 שנה החליט יקירנו בנימין זאב הרצל לשים אותנו כאן, במדבר, וכפי שדני ליטני שר, מאז אנחנו מתעקשים לשבת לפתח הר הגעש ומחכים לראות מהיכן תגיע הלבה הרותחת, מאין תיפתח הרעה.
למעשה, אנחנו כבר יודעים שהיא תבוא מהצפון. כבר שנים אנחנו עוקבים בדאגה אחר התחמשות חיזבאללה, אבל בעוד אנו סומכים על בחורינו המצוינים שלא יפקירו אותנו, אנחנו צופים במנהיגינו העסוקים בימים אלה במיליון נושאים ורעשי רקע אחרים. אין ספק, הבעיה הכי גדולה שלנו אוכלת אותנו מבפנים, וראש הממשלה בנימין נתניהו ממשיך, כמו במנטרה, לספר לנו ש"לא יהיה כלום, כי לא היה כלום".
אני עדיין מאמין שיום אחד עוד נחזור לעצמנו, שהמהפכה תגיע כמו בתנועת מטוטלת. הרי כמה זמן אפשר לשבת מהצד ולראות איך החברה שלנו מתפוררת? הנכים, ניצולי השואה, העולים מכל קצות תבל, הבדואים וערביי ישראל, המסתננים... כמה זמן הם יישבו בחיבוק ידיים? אופן ההתנהלות בישראל, כך מתברר, מביא עמו ייאוש אצל רבים, כמו במערכון העולים הגאוני של אריק איינשטיין ואורי זוהר.
חלפו ימי החמלה, רוחב הלב והשכל, שאפיינו קדנציות של ראשי ממשלה בעבר כמו מנחם בגין, שבצעד סמלי ומוסרי החליט לקלוט בישראל פליטים מווייטנאם. היום נראה שלאף אחד אין כוונה אמיתית לפתור את בעיות החברה, כי אם לגרור אותן. במקום להוביל, המנהיגים שלנו עסוקים בהישרדות.
# # #
השבוע הגענו לאחד מרגעי השיא בחקירות נתניהו, וכעת נותר להמתין להתפתחויות: האם הפרקליטות תאפשר לנתניהו לצלוח את השנתיים הקרובות עד לבחירות, או שנתניהו ייאלץ לפרוש קודם ולהילחם מחוץ למערכת על חפותו? לעניות דעתי, יש מספיק אנשים טובים עם רזומה לא רע בכלל שיכולים לשבת במקומו על כס השלטון ולעשות כאן סוף־סוף סדר.
# # #
אפרופו רזומה, שלשום הודיע יעקב פרי על פרישתו מהכנסת. סוף עצוב לאיש יקר, שהיה ראש השב"כ, מנכ"ל סלקום ויו"ר בנק מזרחי לשעבר; איש חכם ונעים הליכות, שנאלץ, למרבה הצער, לפרוש מהחיים הציבוריים בגלל אי־דיוקים ברזומה, הקשורים לתקופת שירות החובה שלו בצה"ל.
כמו רבים, בנקודה כלשהי בקריירה, נאלץ פרי לייפות את המציאות ולעגל פינות. כשנודע הדבר, הוא קם והלך - עשה טעות ושילם עליה. הלוואי שזה היה דפוס ההתנהגות של הנבחרים האחרים שלנו.
אני מעריך שבעקבות "כתם פרי", יגיעו רבים לבסיס השלישות ברמת גן כדי לדלות פרטים על שירותם הצבאי של אישי הציבור. תאמינו לי, יש שם כמה סיפורים מעניינים ביותר.