כשהייתי ילד למדתי בתלמוד תורה בירושלים. מנהל המוסד התייעץ עם הרב אוירבך בבעיות שהיו. בין היתר, אחת הבעיות הייתה אני, ילד מופרע שהיה קשה להכיל אותו. על אף שהמנהל אהב אותי, הוא שקל מספר פעמים להוציא אותי מהמוסד בשל התנהגותי, אך קודם הלך להתייעץ עם הרב אוירבך, שהשיב כי אין להוציא מהמוסד כי ילד צריך מסגרת.

בפעם האחרונה ששמי עלה במהלך השנים אמר הרב אוירבך למנהל: אם אין ביררה תוציא כדי שלא יזיק לאחרים. אלא שבאותה פעם החליט המנהל, בניגוד לדברי הרב אוירבך, שאם עד היום הרב התנגד, הפעם הוא כמנהל יתנגד ולא יוציא. בסוף סיימתי את תלמוד התורה בהצלחה.

במהלך השנים קפצתי בחגים עם משפחתי, שהייתה מיודדת עם הרב, לאחל לו חג שמח. למרות הערכתי הרבה אליו, לא התחברתי לדרכו, שהחלה לפני כמה שנים עם הקמת הפלג הירושלמי. חונכתי לעשות "ועשית ככל אשר יורוך" ואף לברוח ממחלוקות. נשארתי נאמן לדרך של רוב הציבור החרדי-ליטאי ולא הצטרפתי לדרך החדשה שהקים, אך גם כיבדתי שכל אחד ודרכו. 

בבר המצווה שלי הגיע הרב אוירבך. הוא העניק לי ספר שכתב על שמה של רעייתו רחל ע"ה. לפני שהעניק שאל אותי אם אני רוצה הקדשה לספר או לא. עניתי לו שללא הקדשה לא אקבל את הספר. הייתי עדיין חצוף באותם ימים. הרב נהנה מהתשובה הישירה וכתב הקדשה במשך מספר דקות. כך אזכור את הרב. אדם חביב, שכאשר היינו ילדים תמיד וידא שקיבלנו עוגייה או סוכריה כשהגענו לומר לו שלום בביתו. איבדנו רב גדול. יהי זכרו ברוך.

הכותב הוא איש תקשורת חרדי, בעלים של משרד יחסי ציבור ומנהל רשת "קבוצת העיתונאים רוטרניק"