ביום רביעי הקרוב נציין את יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה, בעוד יומיים יפקדו את כפרי הדרוזים נציגי הממשלה, שרים, חברי כנסת ועוד נציגים. אותם נציגים של הממשלה שאישרה אמש את לחזק את הפריפריה, כשהיא מכלילה בהחלטה "יישובים צמודי גדר. ההחלטה מתמקדת בפיתוח הכלכלה, התעשייה והשירותים בקרית שמונה, שלומי ומטולה, בצמידות לחיזוק פעולות בתחום הבינוי, במטרה לתמוך בגידול מספר התושבים ביישובים וצמצום פערים בינם לבין ישובים אחרים." ראש הממשלה ושר האוצר בירכו על ההחלטה, הרי זה יום חג לפריפריה.

לפריפריה חוץ מהכפרים הדרוזים, שהממשלה כל כך אוהבת לפחות יומיים בשנה, ביום הזיכרון וביום הבוחר. אותם כפרים שמתמודדים עם בעיות דיור חמורות, אותם כפרים שלאחרונה גם התחילו להרוס בהם בתים שנבנו ללא היתר (להזכירכם, כבר 15 שנה הכפרים ללא תוכנית מתאר שמסדירה את הבנייה ולכן הם בונים בלי היתר). אם הממשלה חפצה ב׳שיפור׳ העדה שהיא אוהבת, היא הייתה מזמן מסדירה את הבעיה ועוזרת גם לאותם כפרים שמתמודדים עם בעיות תעסוקה לא פחות משאר ישובי הפריפריה.

ועכשיו בחזרה ליום הזיכרון, העדה הדרוזית איבדה מאז קום המדינה 425 חיילים, שוטרים ואנשי מערכות הביטחון על הגנת הארץ, בכפר חורפיש לדוגמא, שממנו אני מגיע, שאיבד במערכות ישראל 35 מטובי בניו, כל שנה ביום הזה נציג הממשלה נושא נאום מרגש וחוזר על אותם קלישאות: ׳אנחנו אחים לנשק׳ ׳וגורלנו שזור זה בזה׳ ׳וברית דמים נכרתה בנינו׳ ושאר הבטחות חסרות כיסוי.

אגב אני הייתי שמח לראות אתכם מסתובבים בכפרים סתם ביום חול, שואלים מתעניינים מסיירים ומנסים לתקן את המעוות. ואני שואל אתכם שוב פעם, האם מטולה יותר צמודת גדר מחורפיש, האם קריית שמונה יותר פריפריה מפקיעין, האם שלומי מוכת אבטלה יותר מבית ג׳ן? אז השנה אני קורא לראשי הרשויות הדרוזיות תחרימו את נציגי הממשלה, אל תתנו להם את הבמה החשובה הזו.

ולכם חברי ממשלה יקרים, ראוי שתהיו אחים שלנו גם בהחלטות הממשלה לא רק מעל הקבר, ראוי שגורלנו יהיה שזור זה בזה גם בשדה המציאות לא רק בשדה הקרב, וראוי יותר מכל שתהיה בנינו ברית חיים לא רק ברית דמים.