שרת המשפטים איילת שקד הודיעה אתמול בכנס לשכת עורכי הדין באילת על כוונתה להקים ועדה לצמצום הרשעות השווא בישראל. הודעה מבורכת זו מגיעה אחרי שנים ארוכות שבהן מתריעה הסנגוריה הציבורית על היעדר מנגנון אפקטיבי לתיקון הרשעות שווא בישראל ועל הצורך בעשייה מערכתית למניעת הרשעות שווא מראש.

הרשעת שווא היא עיוות הדין הנורא מכל שיכולה מערכת משפט פלילי לעולל לאדם הבא בשעריה. למתבונן מהצד קשה להבין את עוצמתו של העוול הנגרם לחף המורשע לשווא. נדמה כי חשיפה לסיפוריהם של אנשים הדומים לנו שהורשעו או הוחשדו לשווא מקילה עלינו את ההבנה ומגייסת אותנו לפעול למניעת הרשעות שווא של חפים באשר הם.

זה כשני עשורים עסוק עולם המשפט הפלילי בתופעת הרשעות השווא, בעיקר הודות לפרויקט החפות האמריקאי ופרויקטים דומים שקמו ברחבי העולם בהשראתו. נכון להיום חשף פרויקט החפות באמצעות בדיקות דנ"א 356 הרשעות שווא בעבירות חמורות, לרוב לאחר ריצוי עונשי מאסר ממושכים. נוסף לחשיפת הצער והמצוקה הנגרמים לאלה המורשעים לשווא, חשף פרויקט החפות שורה של כשלים בהליך הפלילי, אשר חלקם קיימים גם בשיטת המשפט הישראלית.

מעניינים במיוחד הם ממצאים הנוגעים לערך של ראיות פורנזיות, אשר התגלו כפחות מהימנות ממה שנהוג היה לחשוב. פרויקט החפות חשף גם את נטייתם של אנשים להודות בדברים שלא עשו, אף כשיוחסו להם לשווא עבירות חמורות ביותר. בעקבות ממצאים אלה עורכות שיטות המשפט שמעבר לים חשיבה מחודשת בתחומים נרחבים בהליך הפלילי ומנהיגות רפורמות בהתאם.

ישראל מפגרת אחר שיטות משפט אלה, הן באיתור ותיקון הרשעות שווא והן בהפקת הלקחים המתחייבת. בהיעדר הקפדה על שמירת מוצגים, בארץ לא ניתן לבצע בדיקות דנ"א כמקובל בשיטות משפט זרות. לכך מתווספת מציאות משפטית שבה מוצבות משוכות כמעט בלתי עבירות בדרך למשפט חוזר. על כן, הקמת הוועדה לצמצום הרשעות השווא, בליווי הסדרה של נושא שמירת המוצגים, הן בגדר בשורה של ממש.

הכותבת היא הסנגורית הציבורית המחוזית במחוז חיפה