השנה אני לא מרגיש שצריך להתאמץ יותר מדי. הרי מדובר בהתמודדות שמתחילה במקום השני - ואיך שלא מסתכלים על זה, ראש הממשלה בנימין נתניהו הוא הזוכה במקום הראשון, לטוב ולרע. כל השאר הרחק מאחור.

לדעתי, אין בעולם כולו מנהיג כל כך מורכב. ידידיו מרגישים צורך לאומי להעריך אותו, קושרים לו כתרים מפה עד לפתח תקווה, ואנשי המחנה שלו מדברים עליו כמו על אלוהים. זאת ועוד, אף על פי שקשה להתעלם ממה שקורה בביתו, עדיין אפשר - ואולי רצוי - לעגל פינות, הרי לא כל נשות ראשי הממשלה היו סימפטיות כל כך.

על כישוריו אין להתווכח, וכך גם על מגרעותיו, אבל הטענה הכי חשובה כלפיו פשוטה: הוא קיבל, ודאג לקבל, תשעה קבין של אהדה - לא רק במחנה הימין הישראלי, אלא בכל העולם. לעתים נדמה כי הוא מתמרן את כל המנהיגים הגדולים ברחבי העולם; ולמרות שהשמאל, המרכז ושאר חברי האופוזיציה היו שמחים מאוד לראות את משפחת נתניהו עוברת לקיסריה, אני צופה שבראש השנה הבאה הוא יהיה באותו מצב - ככל שיענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ.

למרות המישור המשפטי, המצב של נתניהו כעת יוצא מהכלל. נשיא ארה"ב דונלד טראמפ "עף" עליו ונותן לו הרגשה כאילו הוא חבר טוב, הנשיא הרוסי ולדימיר פוטין נפגש איתו שוב ושוב, ואפילו אבו מאזן משתף פעולה במישור הביטחוני. ועם ישראל עומד ומוחא כפיים.

ראש הממשלה נתניהו יפנה את מקומו מתישהו. אלא שכשהקדנציה שלו תגיע לסיומה, יזכרו לו רק את הטעויות. לכן כדאי שסביבתו הקרובה תחל כבר עתה ללחוש לו לחישות רועמות באוזן הימנית: "לך לפחות על הסכם אחד. פעם אחת תעשה צעד שישנה את מעמדך בהיסטוריה".

וכאן אנו מגיעים לבעיה הכי גדולה של נתניהו. נניח שזה יקרה ונניח שהוא ישמע בקולם של היועצים הללו, הרי שראש הממשלה שלנו שבוי בידי הימין הפוליטי, שכבר יותר מעשור מרחיק אותו מפריצת דרך. מדובר ברבנים קשוחים ונוקשים שנותנים רוח גבית לנפתלי בנט, איילת שקד והבית היהודי כולו. הח"כים של הליכוד הם כסף קטן לעומתם.

נתניהו יודע את זה ובהתנהגותו מזכיר את משחקי "הנינג'ה" - מנסה לדלג ממכשול למכשול. בינתיים, שיהיה לנו המשך חגי תשרי שמח.