יש להפוך את יום הזיכרון האלטרנטיבי לשכול האזרחי - ליום ממלכתי

למרות הכותרות הראשיות בימים האחרונים, במדינת ישראל בשנת 2018 האובדן הפך דבר שבשגרה. רצח במשפחה, התאבדות, מוות בתאונות דרכים - כולם מופיעים בכותרות העיתונים מדי בוקר לצד תמונה של לוויה, אך נדמה שביום שלמחרת כולם נשכחים. המשפחות, שקיבלו את הבשורה הקשה מכל, נעטפות תחילה בסביבה נרחבת ומחבקת, בתקשורת ובהד הציבורי, אך לאחר תקופה, כשמתפרסם הרצח הבא, נותרות המשפחות מאחור עם האובדן שלעולם לא יעבור ומתקשות לצעוד קדימה ולהמשיך כמו כולם.

מעשי הרצח במשפחה לא נפסקים, ובכל שבוע מצטרפות למעגל השכול משפחות חדשות שחייהן השתנו בן רגע והן נאלצות להתמודד בהמשך חייהן עם החור שנפער. עם הזמן הופכות המשפחות האבלות למשניות בסדר היום החברתי. מועדון "המשפחה השקטה", שאליו מצטרפים בלית ברירה האנשים שאיבדו את יקיריהם, אינו מקבל מעמד של יום זיכרון לאומי ולא  מוזכר בדיוני הכנסת מדי שנה לזכר בני המשפחה שאבדו. היררכיית השכול באה לידי ביטוי בהכרה הפומבית החברתית שמקרי ההתאבדויות והרצח נמצאים בתחתית הרשימה.

ציון יום השואה ויום הזיכרון אינם כוללים בתוכם את המשפחות הללו, שנותרות לבדן במערכה ומחוץ למעגל התמיכה הציבורי, בנושא כה רגיש וקשה. המשפחה מתרסקת, השגרה הופכת קשה, הטראומה נמצאת סביבן בכל רגע והחרדות אינן נעלמות. למרות דירוג השכול החברתי - לאובדן צורות רבות, אך התוצאה זהה, כואבת וקשה מנשוא.

בישראל קמו בשנים האחרונים שמונה מרכזי סיוע, שתפקידם לתמוך במשפחות בהתמודדות הקשה עם אובדן. המרכזים מסייעים למשפחות במציאת דרכי התמודדות המותאמות להן. מרכזי הסיוע קמו ביוזמת ובתקצוב משרד הרווחה, מתוך מטרה לעמוד לצד המשפחות, במשך שנתיים, ולהעניק סיוע מקצועי ואישי לבני משפחה המתמודדים עם מוות של אדם קרוב.

הגיע הזמן להפוך את יום הזיכרון האלטרנטיבי לנפגעי השכול האזרחי, ליום זיכרון לאומי ממלכתי; "יום זיכרון למשפחות השקופות", ובכך להכיר בשכול של משפחות שיקיריהן התאבדו, נהרגו בתאונות דרכים או נרצחו בתוך המשפחה, בתקווה שבעתיד גם יוכרו משפחות שחוו  אובדן פתאומי אחר.