עזה כמוות

מבין שלל התהליכים שעוברים על אוכלוסיית הרצועה, אחד המדאיגים במיוחד הוא צמיחתה של מפלצת רחוב. נחילי אדם שעושים מה שהם רוצים, בלי משמעת של אף ריבון. לא חמאס, לא זקני משפחה ואף לא צבא אויב. זה תהליך שקשה להבחין בו, אלא אם נצרף יחד ולאורך זמן פיסות מידע רבות או תובנות. אחת מהן היא העובדה הפשוטה שאלפים מוכנים לצאת להתנגשויות דמים עם צה"ל, בידיעה שלא יחזרו. משאלת מוות כזו אינה תוצאה של פקודה מלמעלה. היא מתאפשרת הודות למנוע פנימי.

מהו המנוע הזה? אולי הד"ר עבד אל־האדי אל־עג'לה יודע להסביר. אל־עג'לה הוא פובליציסט פלסטיני, חוקר מדע המדינה, יליד שכונת שג'אעייה בעזה. את הדוקטורט עשה במילאנו, וכיום הוא גר בשוודיה. ישראלים יבוזו לו פעמיים: כי הוא ערבי שאומר מילים קשות, ומשום שהוא יורד שמעז להטיף מרחוק.

חבר מעזה שלח אלי בשבת פוסט שפרסם אל־עג'לה בעמוד הפייסבוק שלו על הצעיר הפלסטיני שיוצא לגדר. "רבים שואלים אותי", כתב אל־עג'לה, "מהיכן האומץ הבוער הזה של צעירי עזה? איך הם פוסעים למוות צוחקים לנוכח הכדורים? האם באמת הם הולכים למען פלסטין? כדי להסיר את הסגר? בגלל חמאס? כל מה שאני יכול לומר לכם הוא, שהם מחפשים את המוות. מוות באמת. הם מכירים את פלסטין ואת הבעיות שלה, ורוצים שיבה (כמעשה של שחרור), לכן עבורם המוות הוא הדבר המתאים לעשותו.

"חבר בעזה אמר לי: 'אנחנו חיים מקמצוץ של מוות', ואילו אחר אמר: 'אני פחדן. אלמלא הייתה לי ילדה, הייתי מזמן בגדר. אולי היה בא כדור ומסיים את חיי בעזה'. המוות נפוץ בין העזתים. חלק מהם אמיצים עד לדרגה כזו שהם הולכים ברגל אל המוות, ומחייכים למצלמה כשהם נפצעים וחושבים שהם סיימו את החיים האלה".

הוא ממשיך וכותב: "לא הותירו לעזה ולצעיריה דבר פרט למוות. אפשרויות החיים בה מצומצמות מאוד. כמו שאומר החבר עבד אל־סלאם אל־חאיכ, כי המוות בגדר הוא האפשרות הטובה למות, בעוד שישיבה בבתים היא האפשרות הרעה למות. אין אופציה לחיות בעזה".

לנו כישראלים קשה להזדהות עם רעיונות כאלה. לעולם נחשוד כי הצעירים שעליהם מדבר החוקר הפלסטיני חונכו על ברכיה של משאלת מוות. שהם שונאים, ולכן הם יוצאים להרוג. אבל העדויות שזורמות מעזה על חיי היומיום שם מטרידות. תארו לכם חיים שלמים בחושך. שכונות רבות בעלטה. משפחות שמקיימות סדר יום בארבע שעות חשמל ביממה. בתים שבהם מערכת הביוב איננה עובדת. שהמים בברזים מזוהמים בחיידקים.

תארו לכם בוקר שבו אין לאן לקום, כי אין עבודה. או אבות שלא מצליחים להביא הביתה כסף לקנות אוכל לילדים, או משפחות צעירות שאין להן אמצעי קיום. דמיינו חולים במצב קשה שמגיעים לאשפוז והרופא אומר: אני מתנצל, אזלו התרופות שיצילו אותך או יקלו את כאביך, ואין לי מהיכן להביאן. ככה כבר שנים.

טעיתם אם חשבתם כי אל־עג'לה קיבל רק מחיאות כפיים. גולש אחד, פלסטיני שחי במדריד, נזף בו. בעצם אתה אומר, הוא כתב לו, כי אלה שהולכים לגדר יצאו להתאבד. אם ככה, אתה מתכחש למעשי הגבורה שלהם.

הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל

פריצת הגדר ביום שישי שעבר היא רמז לתרחיש הסיוט של ישראל בגבול עזה

ברצועת עזה הולכת ומתהווה בעיה חדשה ישנה: מפלצת רחוב. אלפי צעירים משוגעים שלא מצייתים לאיש ומוכנים למות כי אפשרויות החיים שלהם מצומצמות מאוד