מאז חזרת הכנסת למושב החורף ועם התגברות ההערכות על הקדמת הבחירות, הולכת וגוברת גם תזזיותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. על פני השטח עולה תמונה של ראש ממשלה לחוץ, שמבין שלמדיניות הימין אין תכלית, אך מנסה לשרוד בכל כוחו.
בשבוע שעבר התפרץ ראש הממשלה כלפי תושבת קריית שמונה, אורנה פרץ, אישה חולת סרטן, מתומכיה הנאמנים של מפלגת הליכוד ומאוהדיו של ביבי. כל פשעה היה שהעזה למחות על כך שאין מיון קדמי בעירה. איבוד העשתונות כלפי מי שנחשבת כבייס שלו בימים כתיקונם הייתה צעד שגוי ולא אופייני לראש הממשלה. אלא שאנו לא נמצאים בימים כתיקונם. ימים אלו מזמנים לנתניהו שוב ושוב את תוצאות כישלון המדיניות שלו לאורך עשר שנות כהונתו. הזנחת הפריפריה היא אחת מהן.
בלוני התבערה שממשיכים לשרוף את שדות הנגב ואת ריאות תושביו הם דוגמה נוספת. מלבד רטוריקת האיומים על חמאס, שרק פוגעת ביכולת ההרתעה הישראלית, לראש הממשלה אין באמת מדיניות ברורה בנוגע לעזה. הוא נמנע מלומר לציבור שבהינתן האיגוף שלו מימין על ידי הבית היהודי, המצב הנוכחי הוא הטוב ביותר שישראל יכולה להשיג עבור תושביה: השלמה עם ההתגרויות של חמאס על הגדר וירי רקטות מזדמן.
את האשם על חוסר המוצא מפיל נתניהו, באמצעות עוזרו ח"כ דוד ביטן, על הרמטכ"ל. אותו ביטן אף משמש אותו לצורך יצירת מצג שווא מבית היוצר של "תחזיקו אותי". במוצאי שבת רץ הח"כ החרוץ לאולפן חברת החדשות כדי להפריח מה שנראה כמו בלון ניסוי, תוך שהוא מצהיר על תמיכתו החד־משמעית בהכנסת חיילים לרצועה - צעד שהקבינט, כולל השר נפתלי בנט, דוחה מכל וכל. בפועל, אתמול אישר שר הביטחון את פתיחת המעברים, ובהמשך צפויה גם הכנסתם של דלק וגז.
