בישראל לא קיימת כיום בחירה ישירה לראשות הממשלה. אזרחי המדינה לא בוחרים ראש ממשלה, אלא רק את נציגיהם בכנסת, במפלגות השונות. זאת, בניגוד למשל לארצות הברית, שם העם האמריקאי בוחר הן את נציגיו בבית המחוקקים, והן את ראש הראשות המבצעת, שהוא הנשיא. הרכבת הממשלה בישראל נעשית אם-כן, בדרך כלל, לאחר הבחירות לכנסת ובהתאם לתוצאותיהן. סעיף 7 לחוק יסוד: הממשלה קובע כי נשיא המדינה הוא זה שמחליט על מי מבין חברי הכנסת להטיל את מלאכת הרכבת הממשלה, וזאת לאחר שהתייעץ בנציגי הסיעות השונות. לחבר הכנסת שנבחר נתונים 28 ימים להרכבת הממשלה, ותקופה זו ניתנת להארכה של עד 14 ימים נוספים. 
 

מהם השיקולים שרשאי נשיא המדינה לשקול בבואו להחליט על מי מחברי הכנסת להטיל את מלאכת הרכבת הממשלה? האם יש, למשל, מקום לחשש שנשיא המדינה יערב שיקולים של העדפות אישיות לחבר כנסת זה או אחר? חוק היסוד עצמו איננו מפרט מהם השיקולים שצריך נשיא המדינה לשקול בבואו להחליט החלטה מעין זו, אך מהבחינה המשפטית מובן מאליו (בהלכות משפטיות מבוססות היטב), שהוא רשאי לקחת בחשבון אך ורק שיקולים שמקדמים את הגשמת תכלית החוק, ולא שום שיקול אחר.

ריבלין: "החשש שלא ניתן לנתניהו להרכיב ממשלה - פרנויה הדורשת אנשי מקצוע"
 

מכיוון שתכלית החוק היא השאיפה לכונן במהירות וביעילות ממשלה המשקפת את רצון העם כפי שבא לידי ביטוי בתוצאות הבחירות, הרי שהנשיא חייב לשאול את עצמו בעיקר שאלה אחת: "על בסיס תוצאות הבחירות לכנסת, מי הוא חבר הכנסת בעל הסיכויים הגבוהים ביותר להרכיב את הממשלה?". לשם כך נועד גם שלב ההתייעצות עם נציגי הסיעות, כאשר כל סיעה מציגה בפני הנשיא את המועמד המועדף עליה לראשות הממשלה, על מנת שהנשיא יוכל להעריך מיהו חבר הכנסת בעל הסיכויים הגבוהים ביותר.  
 

אם כן, המסקנה היא שנשיא המדינה אינו רשאי לערב שיקולים אישיים בהחלטה מכרעת זו. עם זאת, חוק היסוד איננו מחייב שהאדם שייבחר להרכיב ממשלה יעמוד בראש סיעה דווקא. די בכך שהוא חבר כנסת, ובלבד שמתברר לנשיא המדינה שדווקא הוא, ולא ראש סיעתו או ראש סיעה אחרת, הוא בעל הסיכויים הגבוהים ביותר להרכיב ממשלה. מדובר כמובן באפשרות תיאורטית ורחוקה, אבל אם הכנסת מעוניינת להבטיח לחלוטין שרק ראשי סיעות יוכלו להרכיב ממשלה, הרי שיש להכניס תיקון לחוק היסוד הקיים.
 

הכותב הוא מרצה בכיר למשפט ציבורי בקריה האקדמית אונו