מה זה הטירוף הזה של הקניות? מה קרה לכם? בלאק פריידי, סייבר מאנדי, יום הרווקים הסיני, שהתקיים בעוד תאריך מומצא, 11.11. למה? אה, כי זה מסמל רווקים פנויים ופנויות. מחר ימציאו תאריך חדש, 2.2, יום הזוגות, או 6.6, יום הראייה המושלמת. וככה עוד ועוד. אין סוף לרעיונות שהמוחות הקודחים הוגים במאמץ לשדוד אותנו.



עליבאבא מכרו מוצרים בשווי מיליארד דולר בתוך דקה. ביום הרווקים, ההכנסות היו 25 מיליארד דולר. איזה יופי. מעולה להם. כמה קל להתפתות כשהתנאים מושלמים והיד קלה על המקלדת. אפשר להחזיר את המוצר בתוך שבועיים אם מתחרטים, אם לא אוהבים, אם זה מכוער ולא דומה לתמונה, אם המוצר פגום או שהמידה לא מתאימה. אז מה הבעיה? אז מה אם מפסידים כמה שקלים בהחזר? כולה 5% או 10% מערך הקנייה. גם לא נורא אם מסיבה כלשהי החבילה מתעכבת בדואר ישראל, מחכים קצת, לא בוער. ממילא אנחנו לא באמת צריכים את זה. תרבות הצריכה! ויש גם תקנון! צריך וכדאי לקרוא את האותיות הקטנות, אבל מי באמת קורא. הרי במקרה הצורך אפשר לתבוע. תביעות קטנות, מה הבעיה? מה שחשוב זה רגע האושר שחווים כשהרכישה המיותרת מגיעה הביתה או לכל מרכז איסוף אחר, וההליכה המרגשת להיכן שזה לא יהיה. כיף גדול.



רק תגידו לי, בבקשה, איפה לעזאזל יש לכם מקום בבית לאגור ולאפסן את כל הדברים המיותרים האלה? אלא אם כן אתם גרים בווילות רחבות ידיים עם עשרות חדרים שאינם בשימוש. מה אתם עושים עם כל הקניות האלה? 



כמה סטים של מצעים, מגבות קטנות, בינוניות וענקיות צריך? בסופו של דבר, הרוב נשאר ארוז וממשיכים להשתמש בדיוק באותם מצעים ומגבות שעדיין במצב מעולה, עם ניחוח אבקת הכביסה האהובה עלינו והמגע הרך, המוכר והטוב. כמה כלי מטבח, סירים וכלי הגשה צריך? הרי בסוף רוב הזמן חוטפים משהו לאכול בחוץ וכל הכלים החדשים נותרים ארוזים באיזו פינה נידחת בארון למעלה. למה לנו לנטוש את הכלים האהובים שלמדנו לתעל לצרכים שלנו והם ממשיכים לשמש אותנו? הם בטוח ישרדו הרבה אחרינו. גם אופנת הבגדים המתחלפת וממחזרת את עצמה לדעת מאלצת אותנו להתחדש. גם אם נאריך חיים עד גיל 200, לא נצליח לעטות עלינו את כל כמויות הבגדים שאנחנו רוכשים. כמה זוגות מכנסיים בשלל דגמים וגזרות צריך? קרוע למטה, עם חורים למעלה, סקיני, גזרה גבוהה, גזרה נמוכה. ולכמה מעילים נזדקק? חייבים אחד מנומר ובטח גם אחד אדום, כי זה הכי באופנה עכשיו. אבל חבר'ה, תירגעו, אין פה בכלל חורף. רוב הזמן המעילים נותרים מיותמים בארון. הפיתוי גדול, המחיר צונח בכמה עשרות שקלים. יופי! אז מה? רק בגלל עוד סייל מטופש. עוד חברה שמתעשרת במהירות על חשבון הטיפשות שלנו.



***



והחבילות ממשיכות להגיע. וממשיכים לפתוח קרטונים, והאריזות הולכות ומשתכללות, הן מפוארות כל כך, שעם הזמן גם אותן קשה לנו להשליך. אז אוספים גם את האריזות הריקות. וכל הבית הופך להיות פתרונות אחסון, וזה הזמן לפקוד גם את איקאה, כי איפה נניח את כל הכמויות האלה ואת האריזות האלה ואת הכלים והבגדים והנעליים והמצעים והמזוודות והתמרוקים ועוד והכל עומד עלינו לכלותנו. הצילו! רק לא עוד חבילה, רק לא עוד ארון אחסון. איקאה גאונים! איך הם צפו את טירוף הקניות ואת הצורך בפתרונות אחסון? גם הם עושים עלינו קופה עם שלל פיתויים בדמות קופסאות, ארונות, מדפים והרבה פלסטיק שאפשר לדחוף גם מתחת למיטות. כבר מזמן שכחנו את צבעה של הרצפה. יש גם מדפים למעלה־למעלה בארונות, אלה שהגישה אליהם אפשרית רק עם סולם בגובה שלושה מטרים. אפשר לדחוף לשם עוד קצת פריטים. איזה סיפוק! מצאנו עוד פינת אחסון. אבל מי בכלל יתאמץ להוריד משם את מה שדחפנו, כשעל המדפים למטה יש לנו את כל מה שאנחנו צריכים. חבר'ה, תתעוררו. מישהו פה צוחק כל הדרך אל הבנק, והבדיחה היא על חשבוננו.