ישראל הייתה צריכה מזמן לשקול, ואולי לבצע, מכת מנע נגד חיזבאללה. ההסתפקות בהגנה פאסיבית מאחורי מערכת מכשולים מול ארגון הטרור בלבנון ומול חמאס בעזה והפיכת האיום האיראני לחזות הכל - וכתוצאה מכך ריכוז כל המאמץ ההתקפי רק מול איראן, בליווי איומים מוחצנים - זו שגיאה אסטרטגית קשה.

מנהרות חמאס בעזה והצלחת הארגון לקבע אותן בתודעה של ישראל כאיום אסטרטגי, דחפה גם את חיזבאללה לחפור מנהרות מול גבולנו הצפוני וככל הנראה המימוש החל לפני שלוש־ארבע שנים. חשיפת המנהרות על ידי צה"ל בשטחנו היא דבר מתבקש. רק שיש מקום לתהות מדוע פעולה הנדסית בשטחנו הפכה למבצע מתוקשר רווי באזהרות ובהתלהמות תקשורתית מול חיזבאללה. 

האיום של חיזבאללה על ישראל נובע מהמספר הרב של הטילים שברשותו, המכסים יישובים רבים בישראל. ולא פחות מכך, מהיותו שלוחה קדמית של איראן, המחמשת ומממנת אותו ולכן שומרת לעצמה את הזכות להפעילו כנגד ישראל למטרותיה. איראן גם פועלת לשיפור הדיוק של טילי חיזבאללה, ובמקביל מבססת את עצמה על אדמת סוריה. 

שתי המגמות הללו, הרעות לישראל, אובחנו נכון ובזמן על ידי צה"ל והרמטכ"ל רב־אלוף גדי איזנקוט, שיזמו תוכנית מבצעית נכונה כדי לסכל, להקשות ולהכאיב לאיראן בהתבססותה בסוריה ובסיוע שלה לחיזבאללה. כל עוד המבצעים היו "מתחת לרדאר", הם אפשרו לאיראן, לסוריה, וחשוב מכך לרוסיה, לספוג את המכות, ולנשיא הרוסי ולדימיר פוטין - לקיים תיאום שקט עם ישראל.

אך ראש הממשלה בנימין נתניהו וממשלתו לא התאפקו ובחרו לצאת לתקשורת, לאיים על איראן ולדרוש את סילוקה המלא מסוריה. מכאן הדרך הייתה קצרה עד לחשיפה היהירה וההזויה של השגת ארכיון הגרעין של איראן ועוד. מדיניות זו מסבירה אולי גם את ה"חשיפה" הדרמטית אתמול של ה"מבצע" נגד מנהרות חיזבאללה. 

אין איום קיומי על ישראל. לא מצד איראן ולא מצד אף אויב אחר. לעומת זאת, קיים איום רציני על אזרחי ישראל מצד חיזבאללה ואלפי הטילים שלו, המכסים חלקים נרחבים משטח המדינה. טענתי, ואני טוען גם היום, כי פתיחת חזית מתלהמת גלויה מול איראן לא תשיג דבר, ושהאיום הדורש טיפול דחוף יותר הוא חיזבאללה. לכן, כפי שציינתי, היה מקום לשקול, ואולי לבצע, מכת מנע אנושה נגד הארגון.

המדיניות המתלהמת של נתניהו נכשלה מול איראן, שנשארה בסוריה. הפקרת תושבי צפון הנגב ועוטף עזה כדי לקדם המדיניות הזו התבררה גם היא כשגויה. ואני מאוד מקווה שהזנחת הטיפול בחיזבאללה לא תתברר כשגיאה כואבת.