ג'ורג' הרברט ווקר בוש, שהלך לעולמו בסוף השבוע שעבר, הוא מודל לנשיא ומנהיג מדינה. מותו, בגיל 94, מעלה את השאלה, למה לנו אין מנהיג כזה. בעקבות המתקפה על פרל הארבור, בשנת 1941, דחה בוש את לימודיו, התגייס לצי האמריקאי ושימש כטייס הקרב הצעיר ביותר בצי, עוד טרם מלאו לו 19. אחר כך השלים את לימודיו באוניברסיטת ייל, עבר עם משפחתו לטקסס ועוד טרם מלאו לו 40 כבר הפך למיליונר.

ב-1966 זכה בוש בבחירות לבית הנבחרים של ארה"ב. חמש שנים מאוחר יותר הפך לשגריר ארה"ב באו"ם, אחר כך לשגריר ארצו בסין ובהמשך למנהל סוכנות הביון המרכזית. הוא שימש כסגנו של הנשיא רולנד רייגן וב-1988 הפך לנשיא ארה"ב. וחוץ מזה הוא נראה כמו כוכב קולנוע בסגנון גרי קופר, שבאמריקה יש לזה משמעות רבה. להבדיל מיצחק שמיר ז"ל, שהיה ראש ממשלת ישראל באותם ימים.

זו לא חוכמה. האמריקאים בוחרים את הנשיא שלהם מבין 330 מיליון איש. אנחנו בוחרים את המנהיג שלנו מבין תשעה מיליון בלבד. להם יש כנראה הרבה יותר אופציות. איכשהו, הטובים שלנו הולכים לטייס, לסיירות וללימודי מתמטיקה, בדרך למשרת היי-טק נחשקת. לכן, האמירה שאין מי שיחליף את נתניהו בתפקיד ראש הממשלה לא מתקבלת על הדעת. אפילו מקוממת. יש מספיק מוכשרים שיכולים לעשות התפקיד, אפילו בקואליציה שלו. בהקשר זה, אפשר לציין את ארדן, סער וכץ. גם את הנגבי. אבל השאלה הגדולה היא מה יעשו אלה ביום שאחרי? עם מי ירכיבו את הממשלה הבאה?

ליברמן חשב שהוא עושה את הצעד הגדול בחייו כשפרש מהממשלה, בתקווה שאחריו יבוא המבול. זה לא קרה, והיציאה למבצע המגן הצפוני השבוע הוכיחה שלא רק שהוא טעה בבחירת העיתוי, אלא גם ובעיקר שהוא הפקיר את נושאי הביטחון על מזבח הפוליטיקה הקטנה. עכשיו הוא ייאלץ לצפות מהיציע בנסיקתה של חברת מפלגתו לשעבר אורלי לוי-אבוקסיס, כשהיא חולפת על פניו ומשאירה לו אבק.

התרגיל שעשה נתניהו לשרת המשפטים איילת שקד ולשר החינוך נפתלי בנט אולי זיכה אותו בנקודות בטווח הקצר, אבל יצר את זרע הפורענות להמשך הדרך. המצב בימין דומה היום מהרבה מאוד בחינות למצב בו היה הימין ב-1992, כשהימין איבד דרך ובהמשך גם את השלטון. ראש הממשלה המנוח יצחק רבין ניצל אז את המחלוקות הרבות בין מפלגות הימין וניצח בבחירות. כמו אז, גם היום, את מקום המדיניות ממלא האגו. כולם סבורים שהם יכולים להרכיב ממשלה, אבל במצב הנוכחי יהיה קשה מאוד לאסוף את המנדטים.

ועל רקע כל אלה בולט שם אחד, שעוד לפני כניסתו לפוליטיקה, נראה כמו הדבר שיכול סוף-סוף לנתק את נתניהו מעתיני השלטון - רב אלוף בני גנץ. ימים יגידו אם הוא האיש שיירש את נתניהו. אלה שמציעים לו היום את המקום השני ברשימתם, יעשו טובה לעצמם ולציבור הבוחרים שלהם אם יזוזו לאחור ויתנו לו למשוך בחוטים. משהו בגנץ מזכיר לי את ג'ורג' בוש. גם הוא סוג של גרי קופר.