הצעת חוק התקשורת שאמורה לבוא לדיון בוועדת הכנסת היום עברה לא מעט שינויים, אך עדיין היא רעה במיוחד. נכון להיום, הצעת החוק מציעה להגן על ילדים מפני הסכנות בחשיפה לתכנים פוגעניים ברשת; הדרך שבה היא מציעה לעשות זאת? ובכן, לא פחות מרשלנית.
על פי ההצעה בגרסתה הנוכחית, מי שלא יודיע אקטיבית לספקית האינטרנט שלו כי הוא מעוניין בתכנים למבוגרים, לא יוכל לגשת אליהם. כאשר יודיע הבגיר כי הוא מעוניין בתכנים למבוגרים, הוא יצטרך מאותו הרגע לחזור על הודעה זו מדי שלושה חודשים. אבל לא זו בלבד, המידע - הן על הגלישה שלו והן על היותו צרכן של תכנים אלה - ייאגר, ובמדינת ישראל, מידע שנאגר הוא מידע שדולף.
זו הבעיה המהותית בהצעת החוק: היא לוקחת את הכוח מההורים ומעבירה אותו למדינה, אולם פיקוח מדינתי על הרשת הוכח לא יעיל ואפילו מסוכן. לא הייתה מדינה שלא השתמשה בפיקוח הזה לחסימות פוליטיות. וכן, אם צריך להשוות, אז המדינות שמפעילות מערך דומה הן איראן, סין וקוריאה הצפונית.
התרעות פיקוד העורף