במסיבת העיתונאים הדרמטית במוצאי שבת, כאשר הסבירו את החלטתם להקים את מפלגת "הימין החדש", אמרו השרים נפתלי בנט ואיילת שקד כי הרגישו שהשפעת הבית היהודי בממשלה הולכת וקטנה. בין השאר הכריז בנט כי כעת, באמצעות מפלגתם החדשה, הם יבלמו כל ניסיון לשחרר מחבלים רוצחים.

נו, אז אמר. אלא שגורמים בממשלה סבורים שמי שגרם בעבר לשחרור לא מוצדק, מיותר ומזיק של מחבלים, הוא דווקא לא אחר מאשר בנט בכבודו ובעצמו. ישראל כמובן לא החלה לשחרר מחבלים רוצחים בתקופת בנט, ואפילו לא בתקופתו של ראש הממשלה הנוכחי בנימין נתניהו, אלא הרבה קודם. אולם, בהחלטה הגורלית על שחרור מחבלים לפני חמש וחצי שנים היה לבנט תפקיד מרכזי.

הכל החל בעצם בלחץ האמריקאי לחידוש המו"מ המדיני עם הפלסטינים. כשנשיא ארה"ב לשעבר ברק אובמה נבחר לקדנציה שנייה ב־2012, הוא לחץ על ישראל לקדם את המו"מ ולשם כך מינה את שר החוץ החדש שלו ג'ון קרי כ"מנהל הפרויקט". הפלסטינים החלו אז בצעדים חד־צדדיים של פנייה למוסדות בינלאומיים בבקשה להכיר בהם כמדינה, למורת רוחה של ישראל.

בנסיבות אלה החליט קרי "לכפות" על הצדדים הידברות. ישראל התנתה את המשך השיחות בכך שהפלסטינים יקפיאו את כל פניותיהם להצטרף לארגונים בינלאומיים, ושתוקפא גם הבקשה החד־צדדית שלהם שמדינות העולם יכירו בהם בתור מדינה. הפלסטינים הסכימו, אך דרשו מחווה נגדית מישראל, ועל סדר יומה של הממשלה הועלו שלוש אפשרויות לאותה מחווה, שמהן  היה עליה לבחור באחת: הכרזה כי מדינת ישראל תשוב לגבולות 67'; הקפאת הבנייה ביהודה ושומרון; שחרור 104 מחבלים שדם על ידיהם.

נתניהו ורוב שרי הממשלה סברו, כנראה, שהדבר הנכון והפרקטי הוא להכריז על הקפאת הבנייה, כל עוד המו"מ נמשך. הרי ממילא אותה בנייה כמעט שלא הייתה קיימת. אולם, על פי הדלפות, היה זה דווקא מנהיג הבית היהודי דאז בנט, שטען כי הכרזה על הקפאת הבנייה תיאלץ אותו לפרוש מהממשלה, מה שיוביל לפירוקה. לעומת זאת, הוא הבהיר שאם יחליטו על שחרור מחבלים, הוא אומנם יתנגד, אך לא יפרוש מהממשלה. בעקבות דבריו התכנסה הממשלה ב־28 ביולי 2013 והחליטה על שחרור מחבלים עם דם על הידיים - בלי לדעת כלל מה יהיו תוצאות המו"מ שוושינגטון ניסתה לקדם. 

כך שאפשר לומר בהחלט שעמדת בנט ושקד היא שהובילה לשחרור המחבלים. לא נותר אלא להזכיר כעת לשני השרים הנכבדים שהקימו מפלגה חדשה ומיהרו להפריח ססמאות, כי גם בתקופת מערכת בחירות - גניבת דעת היא עדיין גניבת דעת.