עליבותה של מערכת המשפט לא משתקפת רק בפרשת נוה, אלא הרבה לפני כן

החרפה שהמיט היועץ המשפטי לממשלה על המוסד שהוא עומד בראשו היא ללא שיעור. במיוחד משום שהחלטתו מעידה על כך שמערכת המשפט נוהגת איפה ואיפה. באורח פלא, היא מאבדת עניין כאשר היא לא יכולה להדביק חקירה לראש הממשלה. אין סיגרים – אין אשמה.

וזה הסיפור: יום אחד הציבור התבשר שמקורב למשפחת נתניהו, ניר חפץ, הציע דיל לגרסטל, שהייתה אז בין המועמדים למלא את משרת היועץ המשפטי לממשלה: סגירת תיקי החקירה נגד שרה נתניהו תמורת המינוי. החיבור האפשרי בין ראש הממשלה לבין ההצעה הצית את דמיונם של ראשי המערכת, אולם 

חדי־העין יכולים היו להבחין כבר אז שמשהו עקום מתרחש.

חפץ נעצר ועמו גם אלי קמיר, חבר אישי של גרסטל, לשעבר נשיאת בית המשפט המחוזי. קמיר היה זה שהעביר, על פי הנטען, את ההצעה לגרסטל. השניים הובאו לבית המשפט, שהאריך את מעצרם לאחר שחומר הראיות נבדק בקפידה. קמיר נאבק נגד שלילת חירותו. חפץ קיבל עליו את הדין, מה שעורר חשד שהוא רוקם משהו. תלונותיו על תנאי מעצרו לא נשמעו אמינות.

בד בבד, התבררו שני דברים: שלבנימין נתניהו אין כל קשר לפרשה, ושגרסטל סיפרה על ההצעה שקיבלה לחברתה הקרובה, אסתר חיות. השתיים לא טרחו לפנות למשטרה. היה, כמובן, פגם לא קטן באי־הדיווח על הצעת השוחד לכאורה, אבל במערכת המשפט יודעים לצופף שורות. מה שהיה הופך לחקירה פלילית אם אדם מהיישוב היה נוהג כך, התקבל במשיכת כתף, משום שמדובר בנשיאת בית המשפט העליון.

אבל בכך לא תמה הפרשה. חפץ הפך, במהלך מעצרו, לעד מדינה. ושוב התגלה פרצופם המכוער של כל אלה שפתחו, לטעמי, במסע הציד נגד נתניהו. ההגדרה בחוק של עד מדינה מדברת על שותף לאותה עבירה, המעיד מטעם התביעה לאחר שניתנה או שהובטחה לו טובת הנאה - וחפץ אינו עונה על תנאי הסף הקבועים בחוק. וזה הכיעור הגדול שדבק בכל מי שטיפל בחקירה. כשהחוקרים מצאו את עצמם בפני שוקת שבורה, בלי ראיות מפלילות נגד נתניהו, הם פנו לאפיק אפל. אף אחד לא באמת האמין שהמשטרה תלך עם הפרשה הנחקרת עד הסוף. היה ברור לכל שבשלב מסוים פרקליט המדינה ימצא דרך לרדת מהעץ. עם נשיאת בית המשפט העליון לא מתעסקים. גם לא כאשר היא מוסרת גרסה מביכה.

כעת, כאשר מנדלבליט מדיר את עצמו מטיפול בפרשת “מין תמורת מינוי" בשל קשריו עם יו"ר לשכת עורכי הדין אפי נוה, התנהגות כל הקשורים בחקירה זו צריכה להדליק נורת אזהרה.