קשה להפריז בחומרת ההתנהלות של ניצב משנה עו"ד שרית פיליפסון. אדם אחד עלול לחטוא, אנשים תמיד חטאו ולצערנו אנשים תמיד יחטאו. החשש הכבד הוא לא מאנשים מושחתים, כי נגדם יש מנגנוני בקרה, אלא ממערכות מושחתות. מדינה מושחתת היא מדינה שהמערכות הציבוריות שלה פועלות בדרכי שחיתות. לדאבון הלב, קריאת ההחלטה החריפה והאמיצה של הנציב דוד רוזן מעלה חשש כי השחיתות אכן קנתה לה מקום שביתה באגף התנועה של משטרת ישראל.



בלתי נתפס כמעט כיצד העומדת בראש המערכת שיקרה והסתירה מידע קריטי מבית המשפט ומהנאשמים, ביודעין ומתוך הבנה ברורה של משמעות מעשיה. לא נתפס כיצד התובעים המשטרתיים, חלקם קצינים בכירים, הבינו שהתנהלותה מושחתת אך פחדו לצאת נגדה ולמעשה התיישרו לפי הקו העקום שלה, ואחד מהם אף העיד עדות שקר בבית המשפט.



החלק המדהים בסיפור הזה הוא שלאף אחד מהם לכאורה לא היה שום אינטרס כלכלי, פוליטי או אישי בתיקים הללו, גם לא לנצ"מ פיליפסון, ואף על פי כן נתפרו כאן תיקים לאזרחים תמימים. נגלה לנגד עינינו דורסנות מפחידה של המערכת, דהירה מהירה אל עבר המטרה, תוך הפרה בוטה של זכויות הנאשמים. התובעים מתחתיה התריעו והזהירו, אך בסופו של דבר הלכו אחר רוח המפקדת. הפרשה הזו חשפה בפנינו את הסכנה הגדולה הנשקפת מ"שלטון הפקידים המקצועיים", מהמערכת.



משום מה הציבור חושב שהשחיתות טמונה דווקא בדרג הפוליטי, אולם המציאות מראה אחרת. אגב, גם בפרשת אפי נוה, החשוד הוא הדרג המקצועי ולא הדרג הפוליטי. נקודה למחשבה.



ראש הממשלה בנימין נתניהו וחברי כנסת ושרים מהליכוד רבים ביניהם לכל אורך הקדנציה האחרונה מי מתנגח יותר במשטרת ישראל ובגורמי אכיפת החוק. לנתניהו ולליכוד יש שורת טענות נגד המשטרה סביב התנהלותה. מלאים בהאשמות על תפירת תיקים, מערכת חולה הדורשת תיקון וביקורת. הביקורת נסובה סביב תיקי האלפים בהם חשוד נתניהו.



והנה כאן, כאשר התמונה ברורה ומפחידה ומגובה בהחלטה של הנציב רוזן, המוזות שותקות. כל הליכוד ממלא את פיו מים ולא מתייחס לפרשה החמורה. השר לביטחון פנים גלעד ארדן האמון על תפקוד המשטרה, שותק. יו"ר הקואליציה ומבקר המשטרה בפועל דוד אמסלם, שותק.



לא זכויות האזרח, טובת הציבור או תפקוד תקין של המשטרה מעניינים אותם. אלא רק הליכוד והעומד בראשו מעניינים אותם. נבחר ציבור שזוכר להתלונן נגד המשטרה רק כאשר היא מכה בו באחוריו אך שותק כאשר אחרים נרמסים על ידה – אני אישית מתקשה לרחם עליו. אולי אפילו יש כאן צדק פואטי.