לדאבון הלב, מודה ועוזב אין כאן. למרות העובדות המצולמות האוניברסיטה התקרנפה אל מול חבריה באליטות, ובחרה לקדם פייק ניוז מובהק, פרשנות דה-קונסטרוקטיבית למציאות, מה שנקרא שקר לשעתו. שוב בחרה האוניברסיטה לעמוד לשמאל מעודדי ההסתה, והדה לגיטימציה.
העברת הלימודים המתקדמים לאנגלית, היא כמובן רק מסמן המצביע על המסומן. היא משתלבת בעתירה למען פעילת BDS מובהקת, כנס בהשתתפות ארגון BDS, מתן אישור להפגנות חוזרות ונשנות בעד שהידים בלב הקמפוס, ולאווירה הרעילה בכיתות הלימוד. למרצים כמו ד"ר עופר כסיף מותר באוניברסיטה העברית, בשם חופש הביטוי, לטעון שמדינת ישראל מעבירה חוקים נאצים, אך כאשר סטודנטים מתלוננים, האוניברסיטה תוקפת אותם. לסטודנטים מסתבר אין חופש ביטוי.
פרופ' אשר כהן ופרופ' ברק מדינה, מספרים בגאווה כי האוניברסיטה מנגנת את ההמנון, אך שוכחים לספר שהאוניברסיטה בחרה לא לעשות זאת בטקסי סיום אקדמאיים. הם מתגאים בכך שהעברית היא אוניברסיטה ישראלית, אך בה בשעה מבהירים לסטודנטים שמפגינים למען חיילי צה"ל כי בעיניהם דגל ישראל הוא לא פחות מ"פרובוקציה".
אין צורך במקרה זה להרוג את השליח. הפייק ניוז של העברית צריך להיפסק. הסרטון לא הוכן ע"י "אם תרצו", ולא נשלח לערוצי הטלוויזיה על ידי התנועה. המקרה קרה בדיוק כפי שצולם. מרצה שוב התעמרה בסטודנטים במדים. הפעם זה לא היה סאב-טקסט מתחכם בכיתה, זה לא היה סילבוס מעוות שמדיר מחקרים ותפיסות עולם. אף אחד לא דחף מילים לפיה של ד"ר הילפריך. היא אמרה בדיוק את מה שהיא חושבת: "את חיילת בצבא של ישראל, ויתייחסו אלייך בהתאם".
אקדמיה רצינית צריכה להתייחס לטענות לגופו של עניין. אוניברסיטה ערכית לא יכולה לשתוק כאשר פרופ' דוד אנוך מאיים על סטודנטים שמפגינים למען קצינה במדים שהושפלה. הגיעה השנה להתעורר. טוב תעשה האוניברסיטה אם תאמץ מיוזמתה את הקוד האתי של פרופ' אסא כשר. שקיפות, חופש אקדמי, ומרחב בטוח לסטודנטים הם לא יותר מדי לבקש.
התרעות פיקוד העורף