את תוצאות המהפכה התרבותית של שרת התרבות הרגשנו כמעט מיד, חודשים ספורים לאחר כניסתה לתפקיד. תקציב הספריות הציבוריות גדל. המכרזים למפגשי סופר יועלו באופן יוצא מן הכלל ופרויקט תמלוגי הקריאה עבור השאלה בספריות עבר לשיטה מהפכנית, שבה קובעים תמלוגים על פי תוצאות אמת ולא על פי מדגם אקראי שמקפח את שכרם של הסופרים. חוץ מזה, משרד התרבות יצא במיזמי קריאה משובבי נפש וחיבר בין סופרים ובין שכונות מצוקה בפריפריה כדי להרעיף מאהבת הקריאה על כלל האוכלוסייה ולהעניק מיתרונות הקריאה גם לשכבות חלשות בחברה.
קולות המהפכה רעמו ברחובות. על שבוע הספר לא איימה סכנת סגירה, להפך; הרחיבו אותו לכלל היישובים בארץ. פסטיבלים וסלונים ספרותיים שעד כה אוכלסו בידי סופרים מבוססים וידועים מארץ תל אביב פונו לטובת סופרים אחרים.
עכשיו, קוראים יקרים, קחו את כל הפתיחה הדרמטית והכניסו בה שינוי קטן: הניחו בה את המילה "לא".
שבוע הספר לא הורחב. להפך, סכנת סגירה איימה עליו. חוק הספרים לא פקע במועד ונרמס, במקום לתת לשוק הספרים האומלל שהות להתאושש, ולסלונים ספרותיים לא הוזמנו שמות חדשים אלא, כמובן, אותם סופרים מימים ימימה, על אף הבטחות השרה ל"דם חדש".
המצב העגום לא נותר בגבולות הארץ: כותבת שורות אלו הוזמנה בכבוד לשלוש תוכניות כתיבה בחו"ל, שמארגניהן יצאו מגדרם כדי לשמוע על היצירה הישראלית. מנגד, שום עניין לא נרשם באגף התרבותי, שום סיוע או הצעה לעזרה. אפשר להבין: השרה הייתה עסוקה באותה השעה בהדגמת שמלת הר הבית לכל אורחי הפסטיבל בקאן.
התנהגותה של השרה רגב מעלה קווי דמיון מחשידים להתנהגותו של ניר ברקת, שהעדיף לתת את ירושלים לעסקנים כדי שיוכל להשתמש בעיר כמקפצה לתפקיד בממשלה. וכמו שהצהירה בעצמה לא מזמן, בכוונה או בפליטת פה, גם שני שרים לא יוכלו לתקן את מה שחוללה במשרד. או־הו, בהחלט לא.
מדוע? אולי מפני שהמושג אמנות מזרחית ופריפריאלית איננו קיים באמת. אולי מפני שכאשר השרה צועקת "מי אמר מזרחי ולא קיבל", היא בעצם גורמת אפליה חמורה יותר בכך שמכתיבה לסופרים כיצד עליהם לכתוב וממלכדת אותם בשאלה הבלתי נמנעת: מי נחשב מזרחי?
האם ג'ו עמר ששר בדואט נפלא ביידיש עדיין נחשב ליוצר מזרחי? ואשכנזי שכותב על מרוקו, באיזו קטגוריה הוא נחשב? השרה השתמשה ב"הלנו אתה אם לצרינו", כי קיטוב תמיד קל מעבודה קשה.
עצוב לומר: קולות המהפכה הצעקנית של רגב גוועו בקול ענות חלושה. פוליטיקאים טובים לא שמים את עצמם לפני הציבור. תראו מה קורה בבאר שבע: העיר מתפתחת ומשגשגת תחת ראש עיר אהוב. בלי צעקות ובלי הון פוליטי. בלי פזילות לתפקידים רמים ונישאים. רק ככה, בשקט, אפשר לשנות. מי שרוצה שטיחים אדומים ובית הנייר - שילך לכבוש את במות התיאטרון והקולנוע, לא את בית הנבחרים.
הכותבת הינה סופרת
****
****
מנכ"ל משרד התרבות והספורט עו"ד יוסי שרעבי מסר בתגובה: "מי שכותב טורי דעה חייב להקפיד על העובדות ולהלן הנתונים והמספרים המעידים על מה שהתחולל במשרד התרבות והספורט על קצה המזלג. הנתונים עובדתיים כך שלא ניתן להתעלם מהם.
שבוע הספר הורחב לממדים, כפי שלא קרה מעולם. רק ב-2017 עלות האירועים, שהתקיימו בכ-60 נקודות ברחבי הארץ, עמדו על כ-3.75 מיליון שקלים, מתוכם 1.5 מיליון שקלים לאירועים בספריות, ועוד כ 1.5 מיליון שקלים לאירועי חודש הקריאה ועוד כ-700 אלף שקלים לירידים.
לא זו בלבד שמשרד התרבות והספורט תקצב את יריד הספרים, אלא אף הגדיל את התקציב פי ארבעה. זאת בנוסף לירידי הספרים והפקת שורת אירועים לכבוד חודש הקריאה בספריות ברחבי הארץ. מה שהביא לידי ביטוי את עקרונות עידוד הקריאה ומרכזיותם של הספריות והספר. ב-2018 התקיים פסטיבל שלם של "חודש הקריאה", פסטיבל ספרות ושירה ישראלית בסימן חגיגות ה-70 לישראל. במסגרת הפסטיבל התארחו למעלה מ-80 יוצרים ב-480 בתים ברחבי הארץ.
שמות של סופרים חדשים, לצד סופרים ותיקים, סופרי ילדים, לצד סופרי ביכורים, רשימה מגוונת מכל קצוות האוכלוסייה. משרד התרבות והספורט עובד ללא הפסקה הגדיל תקציבים, כמות אירועים ופרויקטים רבים, ועם הנתונים הללו קשה להתווכח".