אני בת 72. עליתי לארץ לפני 28 שנים עם בתי ויש לי ממנה שלושה נכדים צעירים. את כל החיים הקדשתי לה, ועכשיו אני נאלצת להתנתק ממנה לאחר שהיא משפילה אותי, דואגת להראות לי שאני לא חשובה לה ולא נותנת לי לראות את הנכדים, שדואגים לי. בימי הולדת היא מעדיפה לא להזמין אותי, בחגים ובשבתות אני תמיד נשארת לבד וגם בעלה של בתי לצדה. מה אני יכולה לעשות?

"אני מנחשת שגידלת ילדה נרקיסיסטית ואגואיסטית שלא יודעת להעניק ולתת. יכול להיות שבשנים שגידלת אותה העברת לה מסר שאת פחות חשובה ממנה. זה מסר שמשחית את האופי. סגנון האישיות שלה הוא 'רק אני חשובה'. יש משהו הרסני בחינוך שמבוסס על פינוק של ילד. ברגע שילד גדל בידיעה שהוא קודם לכל, שאמא שלו תהפוך את העולם בשבילו ולא תקנה לעצמה נעליים אלא תיתן לו כסף על מנת שייסע לטייל עם חבריו - זה משחית. ברגע שאת נותנת לילדייך הכל, את מבטלת את עצמך ובכך לא ייצרת לילד הזדמנויות לכבד אותך".

"אנחנו, כהורים, לא אמורים לתת הכל, כי הרי גם את חיה וגם לך יש רצונות, מחשבות ודעות משלך שלא תמיד יתאימו לרצונות הבת. גם לך יש חיים. את נתת לה הכל ואת מקבלת יריקה בפרצוף. כעת היא רואה בך את הזקנה הפנסיונרית עם המבטא. זה נורא, זה משפיל, זה מעליב ולבי יוצא אלייך. יש כל מיני דרכים ופעולות שאת יכולה לעשות, ואת חלקן לא כולם אוהבים לשמוע. את יכולה לומר לבתך שאת מתגעגעת אליה, שאת רוצה שתזמין אותך או שאת תבואי אליה. תהיי מוכנה לקבל תשובה שלילית, אך אל תפסיקי לנסות בהדרגה. בדרך כלל, כשהילדים באים אל ההורים בטענות על חוסר חיבוק או חום בילדות, אני ממליצה לומר: ‘בטח הרגשת נורא עם זה, אני מצטערת שלא שמתי לב לזה אז’. נכון שזה שקר לעתים, אך עדיף לך לצאת חכמה ולא צודקת. תשאלי גם אם זה דבר שניתן להתגבר עליו כעת".

"היום אתם לא ילדים קטנים, אלא גדולים. אפשר לפתור דברים כמו אנשים מבוגרים, כדי להסתכל קדימה ולא אחורה. הדרך הקיצונית ביותר היא האופציה המשפטית: על פי המשפט הישראלי, את זכאית לראות את הנכדים. אם גם נכדייך רוצים לראותך, אך אמא לא מרשה, תוכלי לספר להם שהחלטת לפנות לבית המשפט כדי שיאפשר לך לפגוש אותם. הבת שלך תתלונן ותקטר, אך לא תהיה לה ברירה אלא לאפשר את זה. תשקלי את הדברים עם עורך דין ותיפגשי עם סבים וסבתות במצב דומה. במקביל, כדי לשמור על הבריאות הנפשית שלך, את זקוקה לפסיכולוג ולחבר שיעזור לך. הצטרפי למועדון פנסיונרים שקרוב אלייך או מתאים לך. הירשמי לקורסים, הרצאות או מועדון ריקודים. התחילי לעבוד בזה. את זקוקה לזה, זה ייתן לך כוח. התמיכה החזקה ביותר והטובה ביותר היא רשת חברתית. אל תשבי בבית ותרגישי קורבן”.

בני בן שנה ו־8 חודשים. הפה שלו מלא שיניים והוא לא מוכן לצחצח אותן. מה אני יכולה לעשות בנושא מבלי להכריח אותו?

“ספרי לבנך שצריך לצחצח שיניים על מנת שהן יהיו בריאות וחזקות. אמרי לו: ‘או שאתה תדאג להן או שההורים שלך ידאגו לזה, ישמרו ולא ייתנו לך אוכל מקלקל כמו שוקולד וסוכריות’. זו שיחה שילד יכול להבין אותה גם בגיל שנה, ואולם, אם המסר לא ייקלט, מצאי דברים אחרים שהוא רוצה ולא יקבל אם לא יצחצח שיניים. בהתחלה הוא מאוד יבכה ויהיה עצוב, אך את תהיי חזקה כדי שהוא יצחצח שיניים. יכול להיות שכבר באותו רגע שתאסרי עליו הוא ירוץ לצחצח שיניים. אלה דפוסים שמייצרים מגיל קטן וזה לא פשוט. אפשר, כמובן, לצחצח בכוח, אבל אני לא אוהבת את זה. זה מאוד כוחני. אל תאמרי לו שאת עושה את זה בכוח, אלא שאמא צריכה לשמור על הילד שלה בלית ברירה. כשהוא כועס, תכניסי לו מילים לפה ותאמרי: ‘אתה כועס, אתה רוגז’, כדי שיידע מה הוא מרגיש. אל תשירי לו בזמן שאת מצחצחת לו. כשהוא יצחצח, תשירי לו".

הסבתא בודדה ולא יכולה לראות את הנכדים - מה ייעצה לה מיכל דליות?

בת 72 נאלצה להתנתק מבתה, שהשפילה אותה ולא נתנה לה לראות את הילדים שהביאה לעולם. מה עליה לעשות? וגם: כך גורמים לילד כבן שנתיים לצחצח שיניים בכיף