החלום של פרקליט המדינה והקשר הישיר לפרשת אפי נוה

בעוד היועץ המשפטי בממשלה פסל את עצמו מלהתקרב לעניינו, שי ניצן עשה בדיוק ההפך. הוא, שנמצא בניגוד עניינים פי 10 יותר, וחרף ניגוד העניינים הזה. חמור ממנו לא יכול להיות. הוא קודם כל הגיש נגדו כתב אישום מופרך לחלוטין בגין הפרשה שהיתה בנתב"ג. זה המקרה הקלאסי שנחשב כזוטי דברים, ושי ניצן יודע זאת. הפרקליטות הצביעה על 4-5 מקרים שבהם היו מקרים דומים שבהם היו כתבי אישום, אבל בכל אותם מקרים היתה מניעה מהאנשים האלה לצאת מהארץ ולכן זה שווה כתב אישום. לכן המשל אינו דומה לנמשל. ממש לא. העניין הזה של הגשת כתב האישום, שם הדביקו לו שלושה אישומים הוא מופרך מאין כמוהו.

הדבר השני, הוא הכשיר את השרץ העברייני של הדס שטייף והורה על פתיחת חקירה, שהיא פסולה בדין. התקשורת, כמו תקשורת, הביאה "חוות דעת" מפרופסורים שמאלניים, לפיהם אפשר להכשיר את הדבר הזה, כי בסעיף 18ב' שבנסיבות מסוימות ניתן להכשיר את השרץ. לא בכדי כל אותם החכמולוגים התעלמו מזה שיש כאן הגנה חוקתית, והיא סותמת את הגולל בשימוש חוקי בבית משפט או במשטרה לעבריינות הזאת.

יש חוק שמדבר על חיפוש בבתים. החוק הזה קובע שאם החיפוש לא חוקי, ןראיה הושגה תוך הפרת החוק הזה תהיה פסולה. זוהי פסיקה של בג"ץ שבגלל שיש חיפוש שלא כדין, כל הראיות ייפסלו כראיות, לכן כפול 10 הדבר חל לגבי סוד שיחו של אדם, למחשב ולטלפון שלו. בחוק הגנת הפרטיות כן נקבע שעקרונית ראייה כזאת פסולה. לאחר חוק הגנת הפרטיות, חוקק חוק יסוד האדם. לכן, לא ניתן לתאר את השרץ העברייני של הדס שטייף, ועצם העובדה שהוא עשה את זה למען לאפשר כי הוא נמצא בניגוד עניינים, עושה אותו לדמות האפלה השנייה בפרשה הזאת.