אין הרבה הפגנות מיותרות ולא מובנות כמו ההפגנה שנחזתה אמש בתל אביב. שלטים עם הכיתוב "המשטרה רוצחת את ביתא ישראל" התנוססו אל על, מפגינים זעקו שהשוטרים עושים לאתיופים מה שהיטלר עשה ליהודים, וסלבריטאים יצאו עם קמפיין ויראלי "האם היית יורה גם בי?".

ייתכן מאוד שיש בעיה אמיתית של שיטור יתר ביחס לקהילה האתיופית, ואכן לדאבון הלב קיימת גזענות לא מבוטלת בחברה הישראלית כלפי עדה זו, אך לכל הרוחות, מה הקשר למקרה הטרגי של יהודה בידאגה? אני מבטיח קבל עם ועיתון, שהייתי יורה בכל אדם, ללא הבדל דת, גזע, צבע, מין, העדפה מינית ואף מצב נפשי, אם היה מסתער לכיווני עם סכין שלופה.

מצד שני, אנחנו מדינה דמוקרטית, ובמדינה דמוקרטית מותר לארגן גם הפגנות חסרות פשר ותכלית, אפילו אם התוצאה לדעת רבים תהיה ליבוי שנאת חינם. רוצים להפגין? תפגינו. מה שאסור במדינה דמוקרטית, זה להפוך את אזרחי ישראל לבני ערובה של הקבוצה התורנית שמעוניינת להפגין.

בשנים האחרונות זה כבר הפך להיות הסטנדרט - הפגנת ולא חסמת? כאילו לא הפגנת. נתיבי איילון זוכים לחסימה על בסיס קבוע. פעם זה הפלג הירושלמי, ופעם אלה עובדי תעשיית המלט. פעם הלהט"בים יורדים לכביש ופעם זו הקהילה האתיופית. וכמובן, המפגינים למען העלאת קצבת הנכים. רשימת החוסמים עוד ארוכה, וכל המרבה לחסום הרי זה משובח.

כל אדם שרוצה לקבל זמן מסך או להכריח את הממשלה להיענות לדרישותיו, עושה זאת באמצעות חסימת עורקים מרכזיים בכבישי ישראל, ולעזאזל כל הנהגים שנתקעים שעות בפקק. המשטרה מתגאה באיפוק ובתמונות נעימות לעין. תדמית המשטרה היא דבר חשוב שיש לטפח ולשבח, אך בראש ובראשונה, המשטרה חייבת לעשות את התפקיד שעליו היא מופקדת - אכיפת החוק ושמירת הסדר הציבורי.

ובכן, חסימת כביש מנוגדת לחוק ומפירה את הסדר הציבורי. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן צריך לדרוש מהמשטרה למנוע את חסימות הכבישים, לחקור ולעכב את מפירי החוק, ולדאוג שהללו יועמדו לדין למען יראו וייראו, ללא הבדל דת גזע, צבע, מין והעדפה מינית. ובשחרור הפקק ננוחם.