אם נבחן את הדברים, נראה שאיראן לא מצליחה לתרגם את הכעס והתסכול שלה על התקיפות הסדרתיות של ישראל, שמסתכמות בכמה מאות לאורך השנים. היא לא מצליחה לגמול לישראל על מסע הקטל האווירי והקרקעי נגדה בסוריה, ואפילו במעט הניסיונות האיראניים לשגר טילים לעבר ישראל, אלה מבין הטילים שחצו את הקו יורטו על ידי ישראל.

איראן מורתעת בידי ישראל, כיוון שזו מפגינה יתרון מודיעיני מובהק שמאפשר לה לבנות בנק יעדים באינטנסיביות ובנחישות. יעדים אלה הם מגוון התשתיות של משמרות המהפכה, כוחות קודס, חיזבאללה הלבנוני ומיליציות שיעיות שונות הנתמכות בידי איראן, מהן אפגניות, פקיסטניות ועיראקיות.
 

נוסף לכך, איראן מורתעת לא רק כתוצאה מהיתרון המודיעיני של ישראל, אלא גם כתוצאה מכך שישראל מתרגמת את המודיעין הרב שברשותה למבצעים קטלניים במיוחד. כתוצאה מכל זה, היא מבינה שהיא חשופה במגרש הסורי ולכן אין זה סביר שהיא תרצה הסלמה. גם חיזבאללה, שמלקק את פצעיו ואיבד את הנכס האסטרטגי שלו, המנהרות ההתקפיות, עסוק כעת בבקרת נזקים ואינו ערוך ובשל למסע הרפתקני נגד ישראל. 
 

ההצהרה האיראנית נועדה לשרת צרכים איראניים פנימיים, לשדר לציבור שהמשטר חזק. המשטר מצהיר שוב ושוב שהוא ערוך למלחמה, שבה הוא־הוא יחסל את ישראל, אבל בפועל ישראל כבר מנהלת מערכה בין המלחמות ומכה את האיראנים שוק על ירך. בעוד שאיראן יוצאת בהצהרות תוקפניות, ישראל מדברת במעשים בשטח.
 

הכותב הוא חוקר במרכז עזרי לחקר איראן והמפרץ הפרסי, מרצה בחוג למזה"ת והאסלאם ומומחה לאיראן ומליציות שיעיות במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון.