ברחובות, אבל פחות: הכישלון הכלכלי של המשטר באיראן מעיב על החגיגות

די להשוות את כלכלת איראן למצבה בראשית המהפכה, כדי להבין את כישלון המשטר בתחום זה. בשנת 1980 הסתכם התל"ג באיראן ב־2,374 דולר לנפש, בטורקיה ב־2,169 דולר ובקוריאה הדרומית ב־1,711 דולר. לעומת זאת, ב־2018, בעוד התל"ג האיראני הסתכם ב־4,838 דולר לנפש, בתורכיה הוא עמד על 11,125 דולר ובקוריאה הדרומית 32,774 דולר.

העוני והמצוקה הכלכלית באיראן נגזרים בעיקר מהפניית תקציבים ומשאבים אדירים שהמשטר מעדיף לתעל לטובת תמיכתו בטרור, אשר בו הוא רואה כלי ראשי להגשמת שאיפות ההגמוניה שלו באזור. כך, בעוד אזרחי איראן נאנקים תחת נטל הסנקציות, מעדיף המשטר לתקצב את משטרו של אסד בסוריה וכן מערך מקיף של מיליציות וארגוני טרור, בסיוע פיננסי, צבאי ולוגיסטי המסתכם במאות מיליארדי דולרים.

מערך זה כולל את חיזבאללה הלבנוני, חמאס והג'יהאד האסלאמי, מיליציות פאטמיון האפגנית, זינביון הפקיסטנית, מיליציות סוריות מקומיות, מיליציות עיראקיות ובחרייניות מגוונות, החות'ים בתימן ואף טאליבן האפגני ואל־קאעידה. ההתנגדות למדיניות הרפתקנית זו השתקפה בתביעה של המפגינים האיראנים להתרכז בשיפור רווחתם ולעזוב את סוריה.

בנוסף, המשטר רואה בתוכנית הגרעין ובקידום יכולותיו הטיליות ערובה לשרידותו, ובהתאם לכך, הוא מקציב לטובתם משאבים רבים. עם זאת, כפי שהזהירו לאחרונה חוגי המשטר ומבקריו, המקרה של ברית המועצות יכול להעיד שהנחה זו של המשטר אינה נכונה בהכרח.